ההיכרות שלי עם איילת התחילה בסירוב מנומס מצדי. "מצטערת, אבל הכל תפוס בזמן הקרוב. שתהייה לידה קלה", אמרתי לה. אבל איילת לא וויתרה כל כך בקלות, וכל כמה ימים בדקה אם התפנה מקום. בסופו של דבר התפנה מקום, חזרתי אליה והיא קפצה על ההזדמנות.
כשנפגשנו, אני כהרגלי הפצצתי אותה בשאלות. מסתבר שהסיפור שלה הוא קצת שונה: היא לא ידעה שנכנסה להריון עד לסיום השליש הראשון! אני כל כך מקנאה בה (בדיוק נזכרתי בכל התופעות המשוגעות כמו רגישות לריחות, עייפות מטורפת ומה לא). תדמיינו שמישהו מעיר אתכן ואומר: "מזל טוב! עברתן את החלק הקשה". הכל יחסי כמובן.
אולי בגלל שהשליש הראשון עבר כשאיילת הייתה ברילוקיישן בניו יורק, הוא לא היה כל כך מורגש. אני מניחה שאם היו תוקעים אותי בשדרה החמישית גם אני הייתי פחות שמה לב לתופעות ומתרכזת בקולקציות אופנה חדשות. כשאיילת חזרה לארץ, היא נבדקה והתחילה את ההיריון בן ששת החודשים שלה.
* נועה איזנשטט היא צלמת היריון ומשפחה