בהריון שני את חושבת שאת כבר יודעת הכל, ואין מישהו שיכול ללמד אותך משהו על חוויית הלידה. אחרי הכל, אני זאת שכבר הייתי שם עם ירידת מים, זירוז, צירים, אפידורל, פתיחה של 10, מלקחיים ושיליה שהתעקשה להישאר הרבה אחרי שהתינוקת כבר הייתה בחוץ. אז תסלחו לי, מה שאתם עוד לא ראיתם, אני כבר הוצאתי, כן?
אלא שאז הגיעה הצעה מפתה: "רוצה לנסוע לסופ"ש של "החסידה שבדרך"? מדובר בחצי פנסיון בבית מלון, שהוא למעשה קורס הכנה מרוכז ללידה שכולל הרצאות וסדנאות ביחד עם זוגות הריוניים נוספים". איכשהו, כל מה שאני שמעתי מזה היה "חצי פנסיון בבית מלון".
יש ערימה של הריוניות על הדשא
רק אחר כך, הפנמתי מה זה באמת אומר. יומיים וחצי אינטנסיביים של התעסקות בלידה, צירים וכל מה שביניהם בחברת אנשים זרים לחלוטין, עם הרבה מאוד בטן והורמונים בחלל אחד. אבל אז כבר היה מאוחר מדי לחזור בי, אז עבדתי על עצמי שסופ"ש של יציאה מהשגרה זה לא משהו שמישהו יכול לזלזל בו.
ביום חמישי, ב-16:00 אנחנו מגיעים למלון מעלה החמישה שצמוד לאבו גוש, שם מחכה לנו דורית, מייסדת הקורס ומיילדת במקצועה. "יופי, טוב שבאתם. הקבוצה כבר בפנים מחכה. בואו איתי", היא אומרת בחיוך נעים, ומלווה אותנו לחדר הקבוצה. החדר שהוא למעשה אולם מרווח למדי יהיה המקום בו נלמד, נשכב, נעסה אחד את השני, נלמד נשימות, ונבין טוב יותר לידה מהי ב-56 השעות הקרובות.
האולם מבין היטב מה תפקידו בשרשרת: לשרת את ההריוניות העגלגלות והפרטנרים הדקיקים והתומכים שמאחוריהן. הוא מצויד היטב במזרונים, כדורי פיזיו גדולים, כריות למכביר, ומגבות. צמוד אליו, ישנה פינת קפה מרווחת שמציעה את כל מה שאנחנו צריכות: קפה, תה וים של נשנושים: מבייגלה ופירות לשומרות על הפיגורה ועד בראוניז לאלה שמבינות שזה בדיוק הזמן לאכול בשביל כמה. מרחק מטרים ספורים, גם ניצבים ארבעה חדרי שירותים. חשוב מאוד.
"אין לנו זמן לנשום, אז באנו לסופ"ש שיסגור לנו את הפינה"
המפגש הראשון מתחיל בהיכרות הקבוצה. "אנחנו כאן כי שנינו אנשים מאוד עסוקים", אומרים עדי וליאת. "אנחנו אנשי צבא שחוזרים מאוד מאוחר הביתה, אין לנו זמן לקורס של שבעה מפגשים, ואמרנו שננסה את ההליך המרוכז הזה". הסיפור הזה חוזר במילים אחרות אצל לפחות ארבעה זוגות בקבוצה. זוג אחר הגיע כי עבור האישה מדובר בהריון שני, אבל עבור בעלה מדובר בחוויה ראשונית והיא מאוד רוצה לעבור איתו את התהליך ולהכניס אותו לתמונה.
אחרי שעה של היכרות בה כל זוג סיפר קצת על עצמו, מאיפה הוא ולאן הוא הולך – מתחילים השיעורים.
"אנחנו אוהבים לכנות את המפגשים האלה שיחות ולא הרצאות", מסבירה דורית, שיחד עם בן זוגה תמיר מנהלת את הסדנה מזה 16 שנים. השניים מתקתקים את העבודה במיומנות רבה, לצד התלהבות של התחלה: דורית היא האמא המלמדת, תמיר הוא הרס"ר החביב. הוא דואג שנעמוד בזמנים, היא דואגת שנפנים את החומר ונרגיש בנוח על המזרון.
בשלושה הימים – אנחנו עוברים בין ארבעה מרצים שונים: דורית המיילדת והדולה, מבקשת להעביר לנו מידע על מהלך ההיריון בשלבים האחרונים, מושגים שחשוב לדעת, מתי צריך להגיע לבית החולים ומתי מוטב למשוך בבית וכן הלאה. גניקולוגית מדברת איתנו על הפן הרפואי ומציגה לנו תמונת מצב אודות מה מצפה לנו בבית החולים בבואנו למחלקה.
משם עובר השרביט למדריך שיאצו שמשכיב את כולנו על המזרונים ומלמד אותנו תרגילים שמעודדים זירוז לידה בצורה טבעית והתמודדות עם כאב דרך מגע. את הרשימה סוגר רופא ילדים שנותן לנו הצצה לחיים שאחרי: מה עובר על הקטנים שלנו אחרי שהם בחוץ, אילו בדיקות עליהם לעבור, ועד קורס החייאה מזורז אך חיוני.
השיעורים עצמם יסודיים להפליא ומבקשים להציג את כל האלטרנטיבות: מהלידה הטבעית ואמצעי הזירוז הטבעיים שאפשר לעשות מהבית לצד הרפואה המתקדמת, המכשירנית ויתר הפיטוצין. המרצים מרתקים ונעימים וניכר שהם יודעים דבר או שניים על הנושא. (כן, אפילו יותר ממני. מי היה מאמין?) ההרצאות כמובטח מתנהלות בצורה של שיחה, כך שיש הרבה מאוד מקום לשאלות ולדיונים. ותהיו בטוחים, שקורס 172 היה קורס שאהב לשאול שאלות.
"השתגעת? יש לי שיאצו בתשע בבוקר"
"אבל למה קמתם כל כך מוקדם?", שואלת אותי אמא בטלפון ביום שישי.
"כי אמא, יש לנו שיאצו מתשע וחצי עד אחת", אני מסבירה לה ומרגישה כמו הילד ההוא בפרסומת שרק רוצה לקרוא "תירס חם" ולנוח. אין ספק שמדובר בקורס מרוכז ומרוכז לעילא. לעתים הוא יכול לעייף, מצד שני אם נזכרים לשם מה התכנסנו, מבינים את הרציונאל שעומד מאחורי, גם אם לפעמים רוצים רק לשים את הראש על דיונה ולנמנם מעט.
ובין כל השיעורים האלה, יש גם בית מלון. זוכרים? אם להיות כנים, לא מדובר באחד המלונות המפנקים שהייתי בוחרת לבלות בו וויקנד רומנטי עם הצמוד, על אף הנוף המרהיב המשקיף על הרי ירושלים. הבופה עושה את העבודה ומרפד את הבטן אבל לא מיועד לאניני הטעם שמחפשים ארוחות גורמה. החדרים מרווחים למדי ומציעים את כל מה שצריך, אבל לא מותירים אותך פעורי פה, והמבנה עצמו יכול היה לעבור שיפוץ או שניים. מצד שני, אתה מהר מאוד שיש כאן את כל מה שאתה צריך, ואין באמת תלונות.
בארוחות, הקבוצה כולה יושבת ביחד לצד שולחנות מאורגנים מראש. בכלל תמיר ודורית לא משאירים מקום לספק ודואגים לכל צרכי הזוגות בכל זמן נתון: מלהשאיר לנו תופינים ודוגמיות בחדרים, ועד לדאוג לקנקני שוקו בבוקר על השולחנות, שלא יחסר חלילה.
הרתיעה הראשונית לבלות סופ"ש עם חבורה של זרים מתפוגגת מהר מאוד, וזה לא מפתיע: לכולנו יש נושא מאוד ברור לשיחה. במקום בו יש הריוניות, היו בטוחים שהשיחה תקלח: מדיבורים על צרבות ושבועות ועד עיסוי פירנאום, זירוז ולמי התינוק יהיה דומה: לאבא הג'ינג'י או לאמא העיראקית. ועל אף הקשקשת, זה נעים וזה זורם וזה לא מפסיק גם עד שתיים עשרה בלילה. מתיש? כן. אבל מפתיע כמה שזה נחמד.
אינטנסיבי מחד, ממוקד ומחבר מאידך
ביום שבת, אחרי מפגשי גיבוש, ים של נשנושים, 2 ארוחות ערב, 2 ארוחות בוקר והרבה מאוד מילים על אוקסיטוצין, פיטוצין, הנקה וילדים, מגיע רגע הסיום: כל אחד מהזוגות מקבל תעודת סיום, קלסר עם כל החומר הנלמד, תמונות ודף קשר. בדיוק כמו תלמיד בית ספר שצלח מבחן גדול ואתה לא יכול שלא חוש גאווה שעשית את זה וציפייה לעתיד לבוא.
בשורה התחתונה, נופש "החסידה שבדרך" מציע יופי של אלטרנטיבה לזוגות עסוקים במיוחד שרוצים בקורס ובידע אבל לא מצליחים לפנות לו זמן בשגרת היום. עלות הקורס הינה 2500 ש"ח לשלושה ימים מרוכזים: נכון שאינטנסיבי מחד אבל גם מאוד ממוקד ומחבר מאידך.
ומעבר לזה – מעניק פסק זמן וניתוק אמיתי לזוג שרודף אחרי הזנב של עצמו – פתאום, בסופ"ש אחד, אתם מוצאים את עצמכם יושבים על מזרון, מתקרבים, ונוגעים, ונחים האחד על השני, נושמים ביחד נשימות ארוכות ונשיפות רכות תוך שאתם מביטים האחד לתוך העיניים של האחר ושניכם חושבים ביחד בצורה ממוקדת על הרגע הטהור והמזוקק הזה שבקרוב מאוד שניים יהפוך לשלושה. פייר? זה די מרגש.
רוצים גם? כל הפרטים באתר "החסידה שבדרך", בהנהלת דורית ותמיר גולן
לטור הקודם של לילי: אגב, ממש לא בא לי ללדת