מה בדיוק קורה שם, בשלושת ימי האשפוז
שבועיים אחרי אני ילדתי את אלה, בתי הבכורה, והבנתי בדיוק למה היא מתכוונת. מרגע שצלחת את הלידה – היא כבר מאחורייך. את יכולה לברבר עליה ולהפיץ אותה לעולם, אבל פתאום יש כל כך הרבה דברים אחרים שאת צריכה להתמודד איתם, והלידה נהפכת להיות לא רלוונטית. עם כל הכבוד לקורס הכנה ללידה (ויש!), אני טוענת שנדרש גם קורס פוסט לידה. קצר אך מדויק, שיתמקד בשלושת ימי האשפוז בבית החולים. מה קורה לך שם בעצם מהרגע שהתינוק יוצא ועד שאת משתחררת בשעה טובה? זה בדיוק:
1. התינוק בחוץ, אבל חכי רגע עם הסמס המבשר כי זה לא נגמר עד שהשליה השמנה בחוץ. לכן גם אף אחד לא יגיד לך מזל טוב עד שתצא הגברת. על פי רוב היא אמורה לצאת בעצמה. אבל היי, מי אמר שדווקא אצלך היא לא תיתקע?
2. נתקעה? או, תענוג. עכשיו יתחילו ללחוץ לך על הבטן.
3. לא יצאה עם הלחיצה? אז יש להניח שידחפו לך יד פנימה כדי להוציא אותה. כן, יד עד המרפק.
4. לא זכית בתענוג הקודם? אויש, כמה חבל. כעת ייתכן וייקחו אותך לניתוח על מנת לשלוף את השובבה. לצורך כך, ירדימו אותך.
5. אבל רגע, לא קיבלת אפידורל בלידה? או, אז הזריקה תגיע עכשיו בהליך הוצאת השליה. אירוני, הא?
6. טוב, השליה בחוץ בשעה טובה. עכשיו נבדוק את סיפור חתך החיץ. תפשקי רגליים חמודה. עוד קצת. קצת יותר. עכשיו את ממש פשוקה וחשופה. יופי, ככה בדיוק.
7. כן, נחתכת.
8. טוב יותר - נקרעת.
9. אז בואי נתפור אותך מתוקה. אם זכית באפידורל בלידה – לא תחושי כאב. רק אי נעימות.
10. לא זכית באפידורל – אז ניתן לך זריקת הרדמה. או, כמה כיף כאן! למה מגיע לך כל האושר הזה?
11. אגב, את לא באמת רדומה שם למטה וכשתופרים אותך, את מרגישה שמתעסקים לך שם, בהולילנד. אבל זה לא נורא.
12. כלומר, זה איום ונורא. אבל הצירים שעברת לפני רגע – הרבה יותר נוראים. שטויות, תתגברי.
13. סיימו לתפור בשעה טובה, כעת בוא נלחץ לך שוב על הבטן משל היית בקבוק קטשופ.
14. זה נראה כאילו סתם מתעללים בך. המטרה: לבדוק שאין דימומים חמורים. המלצה: תעשי לך דמיון מודרך ותחשבי שכל לחיצה כזאת משטיחה לך את הבטן בחזרה.
15. יאללה הכל תקין, את עוברת למחלקה. איך בדיוק זה קורה? שתי נשים מקסימות שתפקידן לנקות את כל מה שהשארת אחרייך (והשארת הרבה מאוד) יעבירו אותך. איך? הן פשוט יצמידו מיטה ניידת לזו שילדת עליה וירימו אותך היישר לסדין נקי. נשמע פסטורלי? זה לא. לא עבורך וודאי שלא עבורן.
16. הן גם יניחו לך, אחר כבוד, טריליוני תחבושות במקום שבו אמורים להיות תחתונים. סקסי!
17. והנה את, משייטת לך בחדר המיון על מיטה. את כבר אחרי לידה אבל את חולפת על פני כל אלה שעוד לפני. את אולי לא נראית משהו, אבל כל ההריוניות עם הצירים מביטות בך בקנאה ובהערצה. ובצדק. את אחרי. נה הנה נה!
18. או, שלום חדר התאוששות. קצת קר כאן. את פתאום קצת לבד. אבל זה זמן טוב לעכל או לנסות לעכל את החוויה המטורפת שעברת.
19. זאת כלומר עד שתבוא שוב המיילדת או סתם מישהי ושוב תלחץ לך על הבטן.
20. יש להניח שתצטרף אלייך בשעתיים הקרובות בחדר ההתאוששות עוד יולדת, ומהר מאוד תחליפו חוויות. ככה זה – גם הביישנית והשקטה מכולן נעשית פטפטנית אחרי שיצא ממנה בן אדם.
20. בשעה טובה, את עוברת למחלקה.
21. זכית בחדר לבד.
22. או שלא.
23. נו, לפחות יש לך וילון דקיק ושקוף לאשליה של פרטיות ותאורה נעימה.
24. או שלא. כי זאת שלידך ממש צריכה אור חזק לפנים.
25. את הקימה הראשונה מהמיטה – עלייך לעשות בליווי אחות. קחי בחשבון – האחיות במחלקה לא תמיד נחמדות. כשתקראי להן, הן יעזרו לך לקום וייכניסו אותך לשירותים. כן כן, יעמדו לך על הראש עד שייצא פיפי.
עכשיו את מבינה למה הן לא כל כך נחמדות?
25. הפיפי הראשון הוא בגזרת נס. אם נתפרת – קחי טיפ: התכופפי קדימה כך שהשתן לא ייגע בתפרים. האמיני לי, כיפוף אחד וזה עולם אחר.
26. אל תנסי עדיין לעשות מספר 2. זה עשוי לקחת ימים.
27. יאללה ביקור ראשון בתינוקייה. הכיני את אטמי האוזניים.
28. כן, את צולעת. ויש עלייך כותנת עם פתח אסטרונומי בציצי. לא נראה משהו אבל סופר יעיל.
29. יש להניח שלא תזהי את התינוק שלך. הם כולם דומים. והם כולם בוכים. אבל כשתגיעי לבייבי שלך, את תדעי (או תחשבי לפחות) שהוא הכי יפה בעולם. ואת צודקת.
30. זמן הנקה. "מה, את לא רוצה להניק? למה, תניקי! זה הכי חשוב. תנסי. איך עושים את זה? פשוט תחברי אותו לפטמה ושיהיה בהצלחה".
31. וברצינות: אם זאת לידה ראשונה שלך ומעולם לא החזקת תינוק רך כל כך, תתכונני לתדהמה מוחלטת. רעידות. ויברציות. וכן, גם לא מעט כאבים בפטמות.
32. אפרופו פטמות: אלו שהכרת – כבר לא עוד איתנו. לא לזמן הקרוב. תכירי את פטמות התלת מימד שלך: הן אדומות או חומות, אסטרונומיות ועם אישיות משלהן.
33. הנקה זה טבעי אבל זה גם כואב. המלצה חמה: תדרשי יועצת הנקה להסבר ראשוני ומתן עזרה. אין אחת כזאת זמינה (וברור שלא תהיה בדיוק כשתזדקקי לה), תזמיני אחת. היא שווה כל שקל.
34. החלטת שלא להניק או נניח שלא להניק מלא, או נניח רק לא בלילה? הכל טוב. אל תתני למבטים המצקצקים סביבך לעשות לך רע. בסופו של דבר אלו הפטמות שלך, החלב שלך, הגוף שלך, השפיות שלך.
35. סיימת את סשן ההאכלה בתינוקייה? את מוזמנת לגשת לחדר האוכל של המחלקה. זוכרת את ארוחת הבוקר של הטירונות? זה אותו דבר בערך – וכן, גם כאן יש דייסה עם שוקו. רק שבמקום בנות במדים ירוקים, כולן בכותונות עם פתח לציצים. גם סוג של מדים.
36. רבים יבואו לבקר, או ידרשו בשלומך בטלפון. את תחזרי על סיפור הלידה שלך כשלושים פעמים לערך וכל פעם תשמחי לספר אותו. מוטב שתנצלי כל רגע כזה כי כשתחזרי הביתה, סיפור הלידה ייראה לך כמו נקודה רחוקה בעברך.
37. חשה צירונים קטנים-גדולים? אל דאגה את לא חווה לידה נוספת, זה הרחם שלך שמתכווץ. וזה כואב. אגב, יש סיכוי שלא תרגישי כלל בהתכווצות הזאת, אבל אם כן – אל חשש. זאת בשורה טובה. הרחם שלך חוזר לעצמו. וגם את, לאט לאט.
38. ביום השלישי במחלקה, את תתעוררי עם ציצים של כוכבת פורנו. הם יהיו ענקיים, נפוחים, גדושים וכואבים. זהו ה-גודש שמדברים עליו. זה נשמע סקסי (חוץ מהקטע של הכואב), אבל אין סיכוי שאת נכנסת למיטה עכשיו עם איזה אירופאי לוהט. במקום: רוצי להניק, או תיכנסי למקלחת ותתחילי לסחוט את הציצי שלך באופן ידני.
39. איפה סקסי עכשיו, איפה?
40. בכלל, ממליצה בחום להרבות במקלחות. זה עושה פלאים לתפרים, מקל על מתן שתן ובכלל תורם לתחושה הכללית. נכון שהמקלחת קטנה, צפופה ולא נוחה בעליל, אבל תרגישי נפלא אחרי.
41. אנחנו מתקרבים לסוף. בהנחה שהכל טוב איתך ועם האוצר הרך, את קרובה לשחרור הביתה. הציצים ענקיים, התחבושות מטורפות, עוד לא עשית מספר 2, אבל את כולך באנרגיות על ובטירוף. ולמה? כי זה הזמן לשלוף, שימי לב, את בגד היציאה מבית החולים של התינוק. את יודעת, האוברול עם ההדפס המתוק והכובע החינני. בקיצור האאוטפיט שעלה לך מאה שקל ופנטזת עליו כל ההיריון.
42. כעת תעברו הנחייה זריזה על בטיחות התינוק, החתלה, הדרכה ויתר קטנות חשובות – והנה את בחוץ.
אנחנו באמת ומתמים מדהימות
את עדיין צולעת, אבל כבר עם הבגדים שלך מהבית, ואת בדרך לחיים החדשים. את, השותף שלך, והדבר המופלא הזה שיצא ממך.
ובינינו, על אף כל הניג'וסים, לחיצת הקטשופ, התחבושות, התפרים, אתגרי ההנקה (או התמ"ל), כיווצי הרחם, הדייסה בחדר האוכל והאחות עם הפרצוף תשעה באב – אני מודה שהזמן הזה בבית החולים (ועברתי שלושה כאלה) היה מהימים המיוחדים והבלתי נשכחים בחיי. מדובר ב-72 שעות מדהימות, שונות ואחרות - ואין ולא יהיה על החוויה הזו, שמוציאה מכל אחת מאתנו כוחות עילאיים. וזה בכלל לא משנה אם עשית את זה עם אפידורל או בלעדיו, בלידה טבעית או בקיסרי – אנחנו באמת ובתמים מדהימות. אז שיהיה במזל! עד הלידה הבאה, הא?