לא משנה כמה ילדים יש לנו וכמה אנחנו אשפיות בלידות נטולות אפידורל, בהחלפת חיתולים באישון לילה עם עין אחת עצומה ובשחרור אחרון הגזים, אנחנו לעולם לא נשכח את הפעם הראשונה שלנו.
הפעם הראשונה שגילינו שהתעברנו, הפעם הראשונה שראינו את עצמנו במראה וגילינו שבטן בולטת היא דווקא דבר יפה (רק חבל שמצטרף לו גם הישבן מהכיוון השני), ועד הפעם הראשונה שהבטנו ביצור טהור ומושלם והבנו שיש כנראה משמעות בחיים האלה.
לרגל ראש השנה ולחיי אינספור חוויות חדשות ומרגשות, הנה 50 רגעים ראשונים בחייו של הורה שלעולם לא נשכח וכמה טוב שכך.
הפעם הראשונה שראית שני פסים
1. איחר לנו המחזור. אם ציפית לרגע זה, ודאי לא תשכחי אותו. ארבת לו בפינה, המתנת לכאבי הבטן, הגב והראש שלא הגיעו החודש, התחתונים נותרו נקיים כמו בלילה הקודם, ואת כמובן לא חיכית דקה מעבר למועד המחזור הצפוי שלך ומיהרת לשירותים עם היפרוונטליציה, ארוזה בשתי בדיקות הריון ביתיות (כי על אחת בטח תפספסי מהתרגשות).
2. גילינו שני פסים על סטיק. כן, זה בדיוק כמו בסרטים. הבחורה, קלישאה של שיער מסומרטט, פיג'מה עלובה וקוססת ציפורניים, ישובה לה על האסלה וממתינה במתח. הרגע הזה בו המסך הלבן נצבע אל מול עינינו בשני פסים הוא אחד הרגעים הבלתי נשכחים של חייה של אישה. והוא לא פחות מנס.
3. בישרנו למשפחה. בין אם עשינו את זה פשוט וקליל, או התחכמנו ושיחקנו אותה יגאל שילון לעניים, לעולם לא נשכח את המבט הזה של היקרים שלנו שהם מתבשרים שבשעה טובה נהפוך אותם לסבא וסבתא. זאת כמובן גם הפעם שהם מבינים שהבת הקטנה שלהם כבר איננה בתולה. וגם לא ממש חיכתה לחתונה. אבל היי, אבא – הבאתי לך נכד.
4. ראינו חייזר באולטרסאונד. גוש קטן וחסר מנוחה בתוך החלל. לרוב קשה לנו בכלל להבין איפה הרגל מתחילה ואיפה הבולבול נגמר. אבל ההבנה שהחייזר המתפתל הזה הוא שלך היא ראשונית ונפלאה. הבעיה היא שמתחילים כבר לנחש למי הוא דומה. ותאמיני לי – לא כדאי לך שבשלב הזה יגידו לך שהוא קופי את.
5. הרגשנו אותו זז. זה מתחיל כמו דגיג, ממשיך לדג ומסתיים בלא פחות מתחושה אלוהית.
6. הבטן שלנו נעשתה הריונית. זה לוקח קצת זמן, אבל סביב חודש חמישי, הבטן מקבלת צורה של הריון. ולפתע, זה נקלט לך ולסביבה שאת לא סתם שמנה. תמיד ישנה הפעם הראשונה ההיא בה את לוכדת את השתקפותך במראה, ומתמלאת שמחה גדולה.
7. חשבנו שיורדים לך המים. הלב קופץ לך, המחשבות רצות, התחתונים נרטבים ואת כבר מזעיקה את מי שצריך. אלא שאז את מבינה שמדובר בדליפת שתן. קורה לכולנו. תמיד יש פעם ראשונה.
8. שבאמת יורדים לנו המים. כשיורדים לך המים, את יודעת שיורדים לך המים. איך בדיוק? בואי נגיד ככה. לא מדובר במשהו שמגבון לח יכול לנגב. הרגע הזה בו את מבינה שמשהו קורה ואין לך שום שליטה עליו הוא מוזר, חריג ובעיקר מרגש. בהמשך החיים עם הילדים, את מבינה שזאת תחושה שתחזור עליה אינספור פעמים.
"הפתיחה מלאה, כשאני אומרת תתחילי ללחוץ"
9. חשבנו שהרגשנו ציר. פתאום משהו מקפיץ אותך בשלהי חודש תשיעי (או עוד לפני כן). הפעם הראשונה שזה קורה היא בלתי נשכחת. את תוהה האם זה ציר אמיתי, האם זה הזמן להתפנות לבית החולים. לימים תגלי שאם היה זמן לתהות, זה לא היה ציר אמיתי.
10. שיש לנו צירים. בדיוק כמו אורגזמה, כשאת מגיעה לצירים בפעם הראשונה בחייך, את כבר יודעת היטב מתי הם אמיתיים ומבשרים לידה של ממש.
11. שנכנסנו לחדר לידה. בין אם כל "המשחק המקדים" במחלקה היה חפוז או איטי להחריד, הרגע הזה בו מבשרים לך שהנה, הגיעה השעה, נרשמה הפתיחה המיוחלת, והגיעה הזמן להיכנס לחדר הוא מרגש, מפחיד, מצמרר ומטורף.
12. שעשו לנו חוקן. וכל מילה מיותרת.
13. שאומרים לנו שהתחלנו לידה פעילה. "הנה זה מתחיל, כשאני אומרת לך, את לוחצת". משפט שאי אפשר לשכוח לעולם.
14. שהתינוק יוצא החוצה. בין אם בלחיצה אחת, או בכמה, הרגע הזה שהוא יוצא החוצה, ההקלה הגדולה, הבכי הראשון, המבט. אי אפשר לתאר במילים.
15. ששמענו את הבכי הראשון כשהוא מגיח לעולם. הפעם היחידה שתשמחי לשמוע אותו בוכה.
16. שפגשנו אותו בתינוקייה. גם אם ביקשת לעצמך ביות מלא, לעולם לא תשכחי את הרגע הזה בו את פוגשת את התינוק שלך בתינוקייה. שוכב לו בעריסה שקופה, בוהה או בוכה, למי אכפת? הוא שלך. קחי אותו ותחלצי שד. או תחליף. הכל טוב.
17. שהנקנו. המפגש הראשון בין התינוק לפטמה הוא לא פחות מרגע מכונן. וזה לא באמת משנה לאן המפגש הזה יוביל, אם להנקה או לא. זה פשוט רגע שנכרת בזיכרון.
18. שיצאנו מבית החולים. על אף שהתינוק בקושי מדגדג את ה-3 קילו, את כבר רכשת לו חליפת שלושה חלקים ליציאה מבית החולים, והוא ישוב לו כמלך בתוך הסלקל, והנה חוזרים הביתה. נכנסתם 2, יוצאים 3. או 4. (תלוי כמה יצאו שם בלידה). מוזר.
19. שעשינו לו אמבטיה. רגע מעורר אימה: המים חמים מספיק או לא חמים בכלל, טמפרטורת החדר נעימה לתינוק הזעיר? ומה עושים עם הרעש? ומה לעזאזל נסגר עם קפיצות הידיים? ולמה הוא בוכה? טוב, אמבטיה ראשונה היא לא לבעלי לב חלש. או הורמונים משתוללים. מה שבטוח, לא תשכחי אותה.
20. שהלבשנו לו בגד גוף. זה לקח שעות, אבל עשית את זה. למעשה יש רגע אחד גדול עוד יותר, והוא: שהלבשנו לו בגד גוף מהראש. זה לקח לנו חודש, אבל אזרנו אומץ והחלטנו ללכת על ז'אנר ההארד קור: הראש נשאר במקום. תודה לאל.
חיוך ראשון לאמא
21. שיצאנו לסיבוב דאווין. הרגע הזה בו אנחנו מוציאים את התינוק לסיבוב בשכונה הוא מבלבל: לא ברור במה אנחנו רוצים להשוויץ יותר: בעגלה המפוארת שערכנו עבורה סקר שוק עצבני, בתיק לידה המעוצב או בתינוק הרדום.
22. שלבשנו משהו שהוא לא טרנינג. בהנחה שרובנו לא גל גדות, לוקח לנו קצת זמן ללבוש מכנסיים בעלי כפתורים וריצ'רץ'. או אם תרצו: ג'ינס. ולמתקדמות: סקיני. הרגע הזה בו ניסית את הג'ינס הישן לראשונה הוא ממזרי: אם הוא עלה עלייך, לעד תזכרי אותו כחוויה טובה. אם הוא נעצר בקרסולייך, תירשם טראומה של ממש. איך שלא יהיה, את לא תשכחי את זה לעולם.
23. שיצאנו בלעדיו. לא משנה לאן ולא משנה עם מי, הנקודה היא שיש תמיד את הפעם הראשונה ההיא בה השארת את התינוק עם מישהו שהוא לא את.
24. שקיבלנו שוב מחזור. לפגוש שוב באורח האדום בשירותים. אם לרגע חשבנו שנפטרנו ממנו לנצח, אנחנו מגלות שטעינו.
25. שהוא צחק. בין אם צחוק לא רצוני, ובין אם אחד תקשורתי של ממש: אחרי משהו כמו חודש, התינוק מתחיל להגיב ולהפסיק לשמור על ארשת פנים אפטית ולא מתעניינת בעליל. הרגע הזה בו את מביטה בו והוא מחייך חיוך גדול הוא אחד הרגעים הכי מאושרים. מה שממש משמח שהוא עוד יחזור על עצמו הרבה מאוד פעמים.
26. שהוא משתין עלינו. אמהות לבנים מכירות את התחושה. אבל הפעם הראשונה תמיד מבהילה, לא צפויה ובעיקר מצחיקה. מדובר בסיטואציה היחידה בה מישהו יכול להשתין עלינו בקשת ונשיב לו בשלל נשיקות.
אז ככה מרגישים גזים
27. שאנחנו שרות שירי ילדים בציבור. זה קורה לכולנו, גם לאלה שלא האמינו שייפלו בפח. את מתהלכת לך בסופר, ומזמזת בקול רם למדי: "הוא מגיע במהירות, הכבאי, סמי בא לעזור, הוא הכבאי הגיבור". ואת יודעת מה ממש מפחיד? שאת עושה את זה בלי שהילד לצדך.
28. שאנחנו חוות התקף גזים. לא שלנו, של התינוק. בהתחלה קשה לזהות שמדובר בגזים, אבל כמה דקות בתוך הבכי, ואת קולטת לראשונה גזים מהם. תמיד ידעת שזה לא סיפור נעים, אבל לא ידעת כמה זה אכזרי.
29. שהבנו שאנחנו אמהות. לאחת זה קורה מיד בלידה, לשנייה רק בגיל שנתיים כשהילד אמר: "אבא", והתכוון לאמא, ולשלישית זה קורה תוך כדי נסיעה, כשהיא שומעת שיר ברדיו. ההבנה הראשונית שאת אשכרה אמא היא מופלאה.
30. שהם אומרים לנו שהם אוהבים אותנו. בקול רם, עם חיוך גדול, ובמילים ברורות. את תמיד תזכרי את הרגע הזה, כי הלב שלך מתרחב במקום, את פתאום עומדת יציב יותר, ופתאום יש לך כוח לעשות הכל כי יש ילד קטן שאמר לך בקול של מלאך שהוא אוהב אותך.