כולנו רוצים לקבל את הרופאים המנוסים והטובים ביותר, אבל כשהמתמחים או הסטודנטים נכנסים לחדר, רובנו מחמיצים פנים ומבקשים בעדינות שייצאו. מצד אחד: אפשר להבין את מי שלא רוצה להיות שפן ניסיונות, אבל מצד שני: כדי להיות מנוסים, חייבים להתנסות. מעבר לכך, ישנם מצבי חירום נדירים בחדרי לידה, שלשמחתנו לא קורים הרבה - אבל מצד שני, גם לא קורים מספיק כדי שרופאים יוכלו להשתפשף בהם.
הפתרון של בתי הספר לרפואה ובתי החולים הם דגמים של בובות אנושיות, שיכולות לדמות כל מצב רפואי - שבץ מוחי, חסימת מעיים, דלקת בתוספתן ובנימה משמחת יותר: לידה. ישנם דגמים כה מתוחכמים, עד שכל המדדים הרלוונטיים (לחץ דם, דופק, נשימה ואפילו הבעות פנים) מותאמים למצב שהרופא נדרש לתרגל, כדי להפוך את ההדמייה למציאותית ככל האפשר. שני דגמים חדשים שנחשפו השבוע ב"דיילי מייל" כוללים גם מערכת סאונד, שמדמה את צעקותיה של היולדת ואת פעימות הלב של העובר במוניטור, ואפילו רקמה מלאכותית דמויית פרינאום (לחידוד כישורי הגזירה והתפירה של הרופאים) ונוזל דמוי דם שקולח מהנרתיק במצבי חירום מדומים.
"עד כמה שנלמד את הסטודנטים היטב, יש כמה תחומים שמועדים במיוחד לטעויות בשטח", אומר ד"ר טים דרייקוט, שמקדם את הסימולטורים החדשים. "יש קושי בזיהוי הבעיות, וקושי בקבלת ההחלטה מה לעשות כאשר כבר מזהים את הבעיה. לדוגמה, דימום מוגבר אחרי לידה (PPH) הוא אחד מגורמי התמותה האמהיים הנפוצים ביותר, והעניין הוא שניתן לצמצם משמעותית את הנזק בזיהוי מהיר ופעולה נכונה. הסימולטורים החדשים מכינים את הסטודנטים בדיוק לתסריט כזה, כדי שאם וכאשר יפגשו אותו בשטח, יוכלו לחסוך זמן יקר, ולהציל חיים.
הסימולטורים יכולים ללמד את הסטודנטים לבצע היפוך חיצוני של עוברים שלא נמצאים במנח הראש הרצוי ללידה, ללמד אותם ללחוץ על הבטן כדי להוציא שליות סוררות שמסרבות להתפנות מהרחם אחרי יציאת העובר ובעזר העובר הקטן שמצורף לסימולטור, להתאמן בקבלת לידות מכל סוג ובשליפת עוברים בגדלים שונים.