ניתוח קיסרי (צילום: Francois etienne Du plessis, Istock)
חשוב שתדעי: יש פעולות שאסור לבצע בך ללא הסכמה|צילום: Francois etienne Du plessis, Istock

קל מאוד להרגיש חשופה וחסרת אונים בחדר הלידה. למעשה, גם אם תעשי מאמצים גדולים, תקראי המון ותתכונני לכל תרחיש אפשרי, וגם אם את הכי אסרטיבית בעולם, יש סיכוי שידברו מעל הראש שלך, לא ימצאו זמן להסביר לך מה מבקשים לעשות לך ולמה, מה הסיכונים בכל פעולה – ובינינו, גם אם יסבירו לך הסבר מפורט, לא בטוח שתהיי במצב לקלוט אותו.

"יש פרוטוקולים קבועים של משרד הבריאות לפרוצדורות בחדרי לידה, שמכתיבים מתי צריך לבקש אישור בכתב, מתי פשוט אין זמן לשאול ומתי צריך לבקש 'הסכמה מדעת', כלומר לתת הסבר מפורט, ולתעד בכתב את העובדה שהאישה הבינה את ההסבר והסכימה להליך", אומר ד"ר שרון מסלוביץ, מנהל מיון נשים ויולדות ורופא בכיר ביחידה להריון בסיכון בבית החולים איכילוב. "לכל אישה יש זכות לסרב לכל פעולה, אבל עליה להבין מה התוצאות שעלולות להיות להחלטה הזו".

אז מתי תתבקשי לחתום, ומתי הנהון סמלי נחשב מספיק? הרשימה המלאה לפנייך:

1. פקיעת מים. למעשה מדובר בקריעה של הקרומים במהלך הלידה, המתרחשת ברוב הלידות באופן טבעי. כשזה לא קורה, אפשר לפקוע את המים באופן מלאכותי, בעזרת מכשיר מתכתי דמוי מסרגה. "לפעמים פקיעת מים עוזרת לקדם את הלידה, אבל זה לא עניין של חיים ומוות", אומר ד"ר מסלוביץ. "זו פעולה נטולת סיבוכים בדרך כלל, ומכיוון שכך צריך אמנם לבקש רשות מהאישה, אבל אין צורך להחתים אותה על טופס או לוודא הסכמה מדעת".
אז מה צריך: אישור בעל-פה.

2. אפידורל.אפידורל נמצא בתחום האחריות של המרדימים, שמבקשים מהאישה לחתום על טופס הסכמה, לא לפני שווידאו שהיא הבינה הכל, ענו על כל השאלות והסבירו את כל הסיבוכים, גם הנדירים ביותר", אומר ד"ר מסלוביץ. "יש הרבה אמונות טפלות בקשר לאפידורל, וחשוב לזכור שהסיבוכים הנדירים הם באמת נדירים. אמנם לפעמים החתימה נעשית כשהאישה מאוד כאובה, אבל אנחנו לא יכולים שלא להחתים אותה, מכיוון שמדובר בתהליך פולשני".
אז מה צריך:
חתימה. בין ציר לציר.

3. חתך חיץ. "ראשית כל אני רוצה להבהיר שאנחנו לא מבצעים חיתוך מראש, אלא רק במקרים של אין ברירה", מדגיש ד"ר מסלוביץ. "מכיוון שהחיתוך מתבצע בשלב הסופי של הלידה, ממש לפני יציאת הראש, אין ממש שהות לבקש אישור מהאישה. אנחנו חותכים כדי למנוע קרע עמוק ורציני, שעלול להגיע עד לפי הטבעת ובמקרים קשים לגרום לחוסר שליטה על הסוגרים".

"הסיכונים באי-ביצוע החתך חד משמעית עולים על הסיכונים מביצועו: בעיקר זיהום והחלמה לא אסתטית של התפרים. אם לפני 12 שנה, כשהתחלתי את ההתמחות, השיעורים היו כמעט 60% חתכים בלידות ראשונות, היום אנחנו על קצת יותר מ-15%, ובאמת חותכים רק ברגע האחרון, אם האישה עומדת להיקרע או כבר התחילה להיקרע בשלב יציאת הראש, ואין ממש זמן להתלבטויות בעניין הזה".
אז מה צריך: כלום.

4. לנל"ק (VBAC) – לידה נרתיקית לאחר קיסרי. אם החלטת לנסות ללדת לידה נרתיקית רגילה אחרי שעברת ניתוח קיסרי בעבר, בכניסה לחדר הלידה תתבקשי לחתום על טופס, שבו את מצהירה כי את מודעת לסיכונים – שהמרכזי שבהם הוא קרעים ברחם, בעיקר באזור שנתפר בניתוח הקודם. "בניגוד ליתר הפעולות, שנושא ההסכמה אליהן מעוגן בהוראות של משרד הבריאות, הנוהג להחתים יולדות ויב"ק התחיל אצלנו באיכילוב", מספר ד"ר מסלוביץ, "וכיום נהוג ברוב בתי החולים".
אז מה צריך: חתימה.

5. סטריפינג. "בחדר הלידה לא מבצעים סטריפינג כהלכתו, כלומר לא בדיוק מפרידים את הקרומים מדופן צוואר הרחם, אלא מבצעים הרחבה קלה של הצוואר באופן ידני", מדקדק ד"ר מסלוביץ. "מכיוון שמדובר בפעולה כואבת, על פי רוב נוקטים בה רק כשהאישה תחת אלחוש אפידורלי. עם זאת, למרות שהפעולה לא אמורה לכאוב בגלל האפידורל, נהוג לבקש אישור בעל פה, אולם גם במקרה הזה אין צורך בחתימה או בהסכמה מדעת, אלא רק ברשות בע"פ".
אז מה צריך: אישור בעל-פה.
 

6. זירוז. "כאשר מבצעים השראת לידה בעזרת טבליות פרוסטגלנדינים, שנועדו לגרום להבשלה של צוואר הרחם, האישה עדיין לא בצירים, ולכן מקבלת הסבר מאוד מפורט על הסיכונים, כמו קריעה של הרחם, אף שהם נדירים מאוד", אומר ד"ר מסלוביץ. "אם מדובר על פיטוצין, שניתן כבר במהלך הלידה, אין צורך בחתימה או הסכמה מדעת. היתרון של הפיטוצין הוא שהתפוגגות המהירה שלו, כל שגם אם יש תופעות לוואי, כמו צירים חזקים מדי, הן נפסקות בדרך כלל כמעט מיד עם הפסקת מתן החומר לוריד".
אז מה צריך: תלוי איזה זירוז מציעים לך.

6. ואקום. "ואקום הוא עניין מורכב", אומר ד"ר מסלוביץ. "הוא נעשה בפתיחה גמורה, וכאשר הראש נמוך באגן. הסיבות לואקום הן תשישות של האישה, ולא מצליחה ללחוץ באופן אפקטיבי, כשעבר יותר מדי זמן, כלומר יותר משלוש שעות מאז שהגיעה לפתיחה מלאה, וגם כשיש האטות עמוקות בדופק. ואקום מהיר יותר מקיסרי בתנאים האלו, ומלבד זאת, מסוכן פחות, מכיוון שכדי להוציא את התינוק דרך הבטן יש צורך לדחוף אותו במעלה תעלת הלידה, מה שמסכן את האישה בקרעים וסיבוכים נוספים – וזה עוד לפני הזמן היקר שמתבזבז על העברתה והכנתה לניתוח.

את כל זה אנחנו צריכים להסביר לאישה לפני הוואקום, ולהיות משוכנעים שהיא הבינה, הפנימה ורק אז הסכימה – מכיוון שהפרוטוקול מחייב הסכמה מדעת לביצוע הפעולה".
אז מה צריך: הסכמה מדעת.  

7. קיסרי. "מכיוון שמדובר בניתוח לכל דבר, מיותר לציין שגם אם מדובר במצב חירום אמיתי חייבים חתימה שתאשר לנו לבצע אותו", אומר ד"ר מסלוביץ. "אנחנו מסבירים את הסיכונים בניתוח ואת הסיכונים אם לא יבוצע, אבל ההחלטה היא של האישה. גם אם כל הרופאים במשמרת משוכנעים שוויתור על קיסרי הוא סכנת מוות, אסור לנו לבצע ניתוח לאישה שלא רוצה בכך. את טופסי ההסכמה לניתוח תרגמנו לכמה שפות, ואם אין בשפה שהאישה מבינה, נדאג שמישהו יתרגם – אבל שוב, אם אין חתימה אין ניתוח, ולא משנה מה המצב בשטח. אם האישה מחוסרת הכרה, נדרשת חתימה של שלושה רופאים, ייעוץ משפטי ואישור של מנהל תורן". אז מה צריך: חתימה, בכל מצב.

סיפורה של ביישנית: בצעו בי חתך מבלי לבקש את רשותי