בעקבות הלידה של אשתו, היה מובטל שבע שנים
מהראיונות שערכו עם הגברים עלה כי החוויה החזקה ביותר שלהם היא חוסר האונים – רובם תיארו כיצד בזמן טיפולי חירום, כמו הוצאת התינוק בוואקום או הבהלת האישה לניתוח קיסרי דחוף, הם נותרו לבדם במסדרון, חוששים לחיי בת הזוג והתינוק, מבלי שלמישהי יש זמן להסביר להם מה קורה. החוקרים נתקלו בסיפורים קשים: גבר שלא הצליח לחזור למקום העבודה שלו, והיה מובטל שבע שנים בעקבות הטראומה שחווה, גברים שחוו פלאשבקים חוזרים ונשנים מהלידה הטראומטית וגברים שחוו חרדות עמוקות בתחומי חיים שלא קשורים כביכול לבת הזוג ולילד המשותף.
אחד המרואיינים, דארן דיקסון, אף ניסה להתאבד מספר פעמים, לאחר שהפלאשבקים הכריעו אותו. בראיונות עם החוקרים סיפר דיקסון כי אשתו ילדה בניתוח קיסרי מתוכנן, והוא נכנס אתה לחדר הניתוח, כמקובל. מיד לאחר שהתינוק הוצא מגופה היא החלה לדמם בשטף עצום, ורק לאחר שעות ארוכות – ולאחר שנאלצו לכרות את רחמה – הצליחו הרופאים להציל את חייה. החזיונות של דארן היו מהשניות שבהן הוצא מהחדר, ולא ידע אם אשתו, שנותחה בפנים, חיה או מתה. "החזיונות לא עזבו אותי. בלי קשר לכלום, פתאום הייתי מריח את בית החולים, והכל חזר אליי. הייתי בוכה כמעט כל היום, והתפקוד שלי הלך והידרדר בהדרגה. זה קרה לפני שבע שנים, ואני עדיין לא יכול להגיד שאני קרוב ללחזור לעצמי".
"לא ידעתי מה זה הדבר המדמם הזה ונבהלתי מאוד"
"נכון שמדובר במצבי חירום שבהן כל שנייה קובעת, אבל אנחנו חייבים לזכור שיש גם אבא בתמונה", הסבירה פרופ' מריאן נייט, ממובילות המחקר. "אף אחד לא מצפה מהמנתח שידחה את הטיפול באישה כדי להרגיע את בן הזוג שלה, אבל מהמחקר שלנו עולה שחייבים למצוא פתרון שימנע מאבות להישאר במצב כזה".
"אירוע ייחשב לטראומטי כאשר האדם שנחשף לו יחווה סכנת חיים לעצמו או לאדם אחר, יחוש בעקבות כך פחד קיצוני וימצא עצמו בשלב זה או אחר של האירוע בחוסר אונים, ללא יכולת להיחלץ, למנוע או להפסיק את האיום", אומרת אסנת שגב, מטפלת ומדריכה מוסמכת ב-PE, טיפול בפוסט טראומה בחשיפה ממושכת. "אין משמעות לסוג האירוע, ובפרט שיחולו עליו שלושת הקריטריונים הנ"ל. על פי קריטריונים אלו, ניתן בהחלט לראות באדם שהיה עד להליך לידה טראומטי, שבו קיימת הייתה סכנת חיים ליולדת ו/או לעובר, כמי שנכלל בקבוצת הסיכון ללקות בסימפטומי התסמונת הפוסט טראומטית. אצל 85 אחוז מהנחשפים לאירוע טראומטי תהיה ירידה בעוצמת הסימפטומים – חרדה, עוררות יתר והימנעות מכל מה שמעורר את הזיכרונות הקשים - בתוך חודש ימים, עד שייעלמו כמעט לחלוטין. אצל 15 האחוזים הנותרים ימשיכו הסימפטומים מעבר לתקופת זו: עד טווח של שלושה חודשים תוגדר התגובה כתסמונת פוסט טראומטית, והימשכות סימפטומים אלו מעבר לחצי שנה אחרי האירוע תיחשב כהפרעה כרונית".