תינוק חדש זה אושר. לתינוק. עבורך מדובר במדרון חלקלק בדרך לאבד הכל - זמן, חברים וצלם אנוש. כולן חוששות מהלידה אבל לידה היא פינוק לעומת החיים אחרי. אם הייתי יודעת את כל זה לפני, הייתי מנמנמת בלידה וצוברת שעות שינה. בתור בעליו של תינוק - האושר שלך באאוטסורסינג. שמנמנה ומדובללת, את סאקרית של יצור פלצן וצחקקן - צחקקן כי הוא רואה מה נהיה מאמא. כמה שלא מתכוננים, ואני התכוננתי כאילו אני פולשת לנורמנדי, מפתיע כמה זה נורא בהתחלה. אבל הנה דברים שאם היו טורחים לספר לי, היה קצת יותר טוב.
הוא נולד מכוער
רוב התינוקות נולדים מכוערים. משהו בתהליך הלידה ובכל הלחיצות מוציא אותם בלתי סבירים למראה. היות ואני אדם שטחי, לא איכפת לי שהתינוק ינהל משפחת פשע כל עוד הוא יהיה חתיך בזמן שיגבה פרוטקשן. אבל תינוקי נולד והביט בי נפוח וסתום עין והדבר הראשון שחשתי זה שאני רוצה להחזיר אותו לרחם. לא שלי, של מישהי אחרת, אני כבר רזיתי. לא ידעתי שלוקח לו בערך חודש להסתדר ואחרי 3 חודשים הוא נהיה אפילו חמוד. זה יכול היה לעזור כשצווחתי בבהלה כל פעם שראיתי אותו.
הוא לא יודע להרדים את עצמו
את הפעולה הפשוטה והנחשקת - להירדם, תינוקי לא יודע לעשות. יש לזה הסבר פיזולוגי, משהו על חוסר בהורמון המלטונין, שאחראי על השינה, אבל תכלס בכל פעם שהתינוק היה עייף והרגיש שהעיניים נעצמות, הוא היה נבהל, פוער אישונים כמו מישהו שאכל פטרייה מקולקלת בגואה ומתחיל לצרוח כאילו הוא קיפוד. כלום לא עזר. למעשה ככל שהיה עייף יותר - צעק יותר. בסוף הצילה אותנו טכניקת הרדמה לפיה יש לערסל אותו עם מוצץ וחיתול בד על העיניים תוך לחישת שששששש בשילוב של טפיחות עדינות וקפיצה על כדור פיזיו. זה דרש הרבה קואורדינציה ולפעמים טפחתי על הכדור ועירסלתי את המוצץ. אבל מה זה משנה? בסוף הילד נרדם וכך גם הרצון לחיות. ששששש.
הוא מלא בשיט
לפעמים זה יוצא מהחיתול ומגיע עד הכתפיים ואם זה בן הוא משתין לעצמו לעין וצוחק תוך כדי. לא סיפרו לי שאחרי כמה חודשים זה פוחת משמעותית אבל את הכתם בנפשך שום מגבון לח לא ימחה.
הוא נולד לא גמור
הריון צריך להימשך שנה כי בפורמט הנוכחי הילד נולד לא גמור. אני מניחה בצד את זה שהוא לא עושה כלום ופרזיט. אני מדברת על גזים, פליטות, פזילה ובאופן כללי בחודשים הראשונים התינוק במצב מתמשך של אתחול ושום דבר לא עובד. עם הזמן זה מסתדר והתינוק מתחיל לתפקד ולסגל צלם אנוש. אם הוא נשאר לא תפקודי אפשר להתנחם בזה שבבוא היום יצטרף לכנסת.
אובדן העצמאות הרבה יותר קיצוני ממה שמדמיינים
נהייתי פוסי
לזה ממש לא הייתי מוכנה. לפני הלידה תחזקתי אישיות מנוכרת איתה צרכתי זוועות על המסך וקראתי מודעות אבל לפני השינה. אבל סיבוך לידה שלא מדברים עליו הוא שכחלק ממעגל החיים, את מוצאת את עצמך מייבבת מול סצנה בהולמרק של ילד נחבל אחרי שנפל מבית עץ. יכולותיי הסוציופתיות המרשימות נעלמו ובמקומן הפכתי אמפתית, רגישה ודוחה. כל דבר מתחבר לרגש אמהי ואת מזדהה עם במבה שהייתה בהריון עם נוגט. אם כך לפני הדו דייט - אני ממליצה לך לצפות בכל סרטי הסנאף הקיימים כי אחר כך תזדעזעי גם מבוב ספוג.
אנשים בלי תינוקות שונאים אותך
אל תנסי לתחזק יחסים עם חברים נטולי תינוקות. זה מתכון לשברון לב ושאלה של זמן עד שיתחמקו ממך. כשאת מחתלת, מרגיעה מרדימה ומגרפסת (מוציאה לגרפס), את מספיקה מעט מאוד לדבר ולהקשיב. רק אדם עם מטרד תינוקי משלו יביט בך באהדה. ובכל זאת יש כמה נקודות אור ביחסים עם אנשים משעממים כמוך עם תינוקות – למשל שהתינוק שלהם בוכה ושלך לא. תפיסת התחת מעולם לא הייתה כה עלובה
נהיית מושי
וזה הכי נורא. כמה שאת לא מתבאסת, מתחרטת, מסירה את הרחם בלייזר, משאירה את התינוק בסלסלה ב-AMPM, אחרי 3 חודשים את מתאהבת. ואז את מכינה רשימה שלא דברים שלא ידעת על התינוק. יאק.