אתם בטח יכולים להבין, אם כך, מדוע כבר בפעם הראשונה שנכנסתי למאמאזון – עמוד האמהות הפופולארי ביותר בפייסבוק בישראל כיום – התעוררה בי מועקה כבדה, שהידרדרה בהמשך לדיכאון קל. זה לא בגללן, זה בגללי. מאמאזון היא אחלה קבוצה, שמתוחזקת במסירות ועוזרת המון לאימהות בכל הארץ. אבל העובדה היא, שבכל פעם שאני מציצה פנימה, אני יוצאת מבולבלת, עצובה ועם כאב ראש אטומי, ובעיקר עם תהייה: מה לי ולנשים האלו, פרט לעובדה הביולוגית הפשוטה, שכולנו אמהות?
למה שאתעניין בדעתה של אלמונית?
ובכלל, האווירה הכללית במאמאזון עשויה לא פעם – למרות מאמצי המנהלות – להפוך למטורללת. מילא ההודעות הגזעניות נגד אימהות ערביות (שנמחקות, ייאמר לזכותן); מילא תמונות הזוועה שנשים מעלות ובהן פצעים מוגלתיים של ילדיהם ("מאמות, מה דעתכן, לפוצץ לו את הפצע או לא"?); וניחא גם השאלות ההזויות והלא קשורות ("מי יודעת איך מנקים פרקט למינציה?"), אבל לא פעם עולות שם שאלות כה אינפנטיליות, שגורמות לך להתבאס מכך שאת והאישה ששואלת בכלל שייכות לאותו ג'נדר. הפנינה האחרונה היתה תמונה של סווטשירט אפור בהדפס כוכבים, אליו צורפה השאלה: "מה אתן אומרות, של בן או של בת?" ואני באמת תוהה: מה אכפת לך? מה עם הדעה שלך? למה שלא תגבשי אחת ותשחררי אותנו מהדיון המטופש הזה?
תגידו: מה הבעיה? אל תיכנסי למאמאזון וזהו. אבל גם כאן, התשובה לא חד משמעית. כי בכל זאת, ישנן מעט מאוד קבוצות רשמיות ופעילות של אימהות באינטרנט. זו גם הסיבה שמאמאזון כל כך הצליחה. היא ענתה על צורך אמיתי, שאני לא מתכחשת אליו לרגע: הצורך לפרוק, לחלוק, לשתף, לקבל חיזוקים. הצורך הזה לא נעלם. אם כבר, הוא רק גדל והתפתח. אבל אולי הגיע הזמן שגם מאמאזון תעבור לשלב הבא בגלגול שלה, ושיקומו קבוצות נוספות לאימהות, ויציעו אלטרנטיבה.
ובכלל, אני לא מאמינה באחווה אוטומטית מתוקף סטטוס כלשהו, אלא בחיבור נכון ומדוייק בין בני אדם. חיבור כזה נרקם מאלפי חיווטים זעירים, לאורך זמן, והוא לא יכול לקרות בקבוצת פייסבוק, אלא רק בחיים האמיתיים. הגלישה במאמאזון כיום, מבחינתי, מרדדת את החיבור הזה והופכת אותי לשום דבר פרט לאימא. ואני לא רק אימא לעתיד או אישה בהריון, אלא עוד המון דברים אחרים: סטודנטית להוראה, בת זוג, אזרחית, תסריטאית. זה לא נעלם רק בגלל שהתעברתי. לכל אחד מהתחומים האלו יש השפעה על האימהות שלי, ולהפך. אבל בקבוצה כזו, הם פשוט נמחקים, ואז הכל מרגיש כמו יבבת קצ'קעס מתמשכת.
אמהות הן לא טיפשות, לא קצ'קעס ולא משועממות. לפחות לא האימהות שאני מכירה. השאלות שמעניינות אותן הן לא רק הטמפרטורה הנכונה של המטרנה, אלא גם שאלות עמוקות יותר, על האופן שבו האימהות משתלבת בחייהן, בזוגיות שלהן, בתפיסתן העצמית. לכל אלה אין ביטוי כיום במאמאזון, וגם לא באף קבוצה או אתר אחרים. אני מקווה ומאמינה שזה ישתנה, אבל עד אז, אין לי ברירה אלא לסמוך בעיקר על עצמי. לא שוס גדול, אני יודעת, אבל עדיף מכלום.