"את בסך הכול רוצה לחזור להיות שוב בת אדם"

לידה יכולה להיות חוויה מעצימה מאושרת ומספקת, אך בו זמנית יכולה גם להיות אירוע טראומטי או חוויה מחיית-טראומה עבור נשים עם היסטוריה של פגיעה מינית. "במשך 20 שנה הדחקתי ולא רציתי לדבר על זה. עברתי פגיעות בתוך המשפחה מגיל 5 ועד גיל 13 ואז שלחו אותי לפנימייה. אבל זה לא נגמר, גם שם התעללו בי. עכשיו אני יכולה להגיד שאני במקום אחר אבל שנים הייתי במקום לא טוב בחיים", מספרת לילי (44) מאשדוד שילדה את בנה הראשון בגיל 26. מאז היא ילדה עוד חמישה נוספים.

"הייתי בהדחקה מאוד משמעותית, 25 שנים לא נגעתי בזה", היא מספרת, "ילדתי חמישה ילדים לפני שהכרתי את מרכז 'לי לך' במרכז הרפואי קפלן. אז התחלתי את התהליך הנפשי והרגשי. המחשבות שלי חזרו וצצו רק בשנים האחרונות וברגע שהן עלו, היה לי גם יותר קושי פיזי שדרש קצת יותר התייחסות. עד היום קשה לי לדבר על זה, יש דברים שאני אף פעם לא אשכח. השנים חולפות אבל הנפש שלי עדיין כואבת, ברגע שהפצע נפתח הוא נפתח ובגדול. היה לי קושי ללכת לרופאים, כל התחום הנשי-גניקולוגי שלי היה הרבה יותר רגיש. באופן טבעי כשאת הולכת לבית חולים את מרגישה לפעמים שאת סתם עוד מישהי, אבל כשאת מגיעה למקום שיש הבנה והכלה ויכולת להקשיב ולבנות תכנית עבודה, זה עושה את הכל הרבה יותר קל".

לילי התוודעה לפני כשנה למרפאת "לי-לך" במרכז הרפואי קפלן מקבוצת כללית ברחובות - מרפאה ייחודית בארץ המטפלת ביולדות שעברו טראומה מינית. צוות המרפאה מורכב מנשים בלבד: רופאות גינקולוגיות, מיילדות, עובדות סוציאליות. כולן נשות מקצוע, שפגשו לאורך השנים נשים שעברו תקיפה מינית וחיפשו דרך להעניק להן טיפול מותאם, אישי וקשוב יותר לצורכיהן. המרפאה הוקמה לאחר שהצוות הרפואי ראה כי יש לא מעט נשים שלמרות התנאים האופטימליים אינן מצליחות להתקדם ללידה וגינאלית והיה צורך בהתערבות מכשירנית ואף ניתוחית. המשותף לרוב הנשים הללו הייתה פגיעה מינית בעברן. יש לציין כי רק כ-6 אחוזים מתוך הנשים הנפגעות מדווחות על פגיעה מינית, ואצל חלקן המשפחות ובני הזוג אינם יודעים כלל על הפגיעה בעברן.

שואפות שגם נשים עם קשיים 'שקופים' יחוו חוויה טובה

"לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, כ-35 אחוזים מהנשים בעולם עוברות פגיעה מינית פיזית במהלך חייהן ושיעור עבירות האלימות המינית בישראל גבוה ב-10 אחוזים מהשיעור הממוצע במדינות החברות הארגון החברות המפותחות", מספרת חופית אברמסון, עובדת סוציאלית ורכזת מרפאת לי-לך, "מחקרים בתחום מראים כי נשים עם היסטוריה של פגיעה מינית בעברן מועדות יותר לפתח מצוקה פיזית ונפשית במהלך תקופת ההיריון ובמהלך הלידה עצמה. המרפאה הוקמה למען נשים אלו, במטרה להפחית את רמת החרדה מהלא נודע, לסייע בחיבור לתהליך, בחיבור לגופן ולעובר, להפחית סיכון לסיבוכים גופניים ונפשיים של היולדת ובכך לאפשר חווית לידה מעצימה ממקום של שליטה, בחירה ומעורבות בתהליך הלידה. אנו ממליצות להגיע למרפאה בתחילת ההיריון לפגישת היכרות רב מקצועית הכוללת רופאה, מיילדת ועובדת סוציאלית. בפגישה זו נציג את המרפאה, נלמד את הצרכים והציפיות וננסה לגבש (תלוי בשבוע ההיריון) תכנית ליווי ולידה מותאמת אישית שפותחה ע״י המרפאה שלנו. במידת רצונה של האישה, ייקחו חלק בתהליך גם בן או בת הזוג).

"עד כה טיפלנו בעשרות נשים חזקות עם כוחות אדירים", היא ממשיכה, "החל מלידה ראשונה ועד ללידה שישית. חלקן נשים שעברו טיפול רגשי מעורר השראה והפגיעה לא מנהלת את חייהן, ולעומת זאת חלקן לא חשפו מעולם את שעבר עליהן ומתמודדות לראשונה. הן מגיעות מכל המגזרים ובכל הגילאים. הדומה ביניהן הוא החשש שהכוחות הפנימיים שלהן לא יעמדו בתהליך חדש ומאיים. פגיעה מינית היא תופעה נרחבת ולא מדוברת, ההשלכות שלה על חיי האישה יכולות להיות נרחבות ובמידה ותהליך הלידה מלחיץ או מאיים הוא יכול ליצור טראומה חדשה. אנחנו שואפות שגם נשים עם קשיים 'שקופים' יחוו חוויה טובה ויצרו חיים חדשים ללא משקעים ישנים". 

מה השאיפה שלכם?

"המטרה שלנו היא לראות כיצד הופכים את חדר לידה למקום מוכר ובטוח בזמן קצר. אנחנו מנסות להתאים את החוויה לאישה העומדת מולנו מבלי לוותר על איכות הטיפול. המרפאה פועלת מזה ארבע שנים ולמדנו שהמערכת יכולה להתגמש מעבר למה שחשבה. נשים שמתקשות בבדיקות וגינאליות יכולות לבצע הערכת פתיחת צוואר הרחם ע"י סונר חיצוני וכך גם להעריך את התקדמות הראש באגן בזמן הלידה במינימום פעולות פולשניות. ניתן להיעזר בגז צחוק לביצוע בדיקות פולשניות במידה והן נדרשות. אנחנו מזמינות יולדות המשתמשות בקנאביס רפואי להביא אותו עמן לחדר לידה - לעשן, להשתמש בטיפות, או במנדף".

"אם את מכירה מישהי שחוותה פגיעה מינית והינה לקראת לידה, ואפילו אם את במצב כזה ומרגישה קשיים - דעי שאת לא לבד, אנחנו פה בשבילך", אומרים במרפאה, "כמו כן, היום חדרי לידה רבים הבינו את הצורך בפעילות כזו וכעת קיימים מספר מרכזים שעוסקים בתחום. צרי עמנו קשר ונפנה אותך למי שתוכל לתת לך את העזרה הטובה ביותר".

"מה שהיה קסום לי במרפאה, זה שיש כאן התייחסות של מעטפת למישהי שנפגעה מבחינת מינית", משתפת לילי, "אחד הדברים שמאוד הקלו עליי זה שיש מענה רגשי בכל דקה, אפשרות שבאמת יהיו רק נשים רופאות, מיילדות באופן טבעי. עצם העובדה שיודעים שצריך התייחסות קצת יותר רגישה".

איך העזרה באה לידי ביטוי?

"בנינו תכנית עבודה לקראת לידה. ערכנו שיחה מקדימה ודיברתי עם צוות המרפאה מה יכול להקל ולעזור לי, מה אני צריכה בזמן שאני חווה התנתקות רגשית. לפעמים זורקים מילה שיכולה לפגוע בי והגוף שלי יכול להסגר. כשעשינו את הפגישה הזו, ידעתי שהיא מאוד תרמה כי לפעמים הנפש מרגישה עדיין את הכאב ולא פנויה להיות כאן ועכשיו. לדוגמא - כשאני הולכת להיבדק אצל רופא, וכשהוא מבקש ממני לפסק רגליים - זה עושה לי רע, אני חווה חוויה רעה ואני נכנסת למצב של סטרס. אני מרגישה במקום פגיע, ואם פוגעים בי גם הרופא עלול לפגוע. כאן במרכז הרפואי, המיילדת מזכירה לי שרופא בא לעזור. אני עדיין בפחד להיות שוב לבד במקום חשוך וכואב וזה חלק מאוד קשה. מספיק שהמיילדת תיתן לי יד זה כבר יכול להרגיע את הנפש".

סליחה על החוצפה, אבל זה לא פינוק? יש בימינו מקצוע שנקרא דולה וגם היא יכולה להחזיק לך את היד

"דולה היא פונקציה כלכלית וכספית לא כל אחת יכולה להרשות את זה לעצמה. בנוסף, דולה היא אדם שעוזר אבל היא לא חלק מהצוות וחשוב שהצוות עצמו ירצה לעזור. לא כל הרופאים נחמדים ויש רופאים שיכולים באופן טבעי לא להיות רגישים. כאשר אשת צוות מהמרפאה ליוותה אותי זה הקל. חשוב לזכור שיש דברים טובים בקהילה, יש אנשים שמוכנים להקשיב ולתת יד, חשוב לדעת שהדבר הזה קיים. אף אחת לא אשמה בזה שהיא צריכה לבקש את עזרה".

"את בסך הכול רוצה לחזור להיות שוב בת אדם"

גם נעמה (26) ממושב ליד אשדוד עברה פגיעה מינית בתוך המשפחה בילדותה. במשך שנים היא הדחיקה אותה ולא דיברה עליה, עד שיום אחד אותו בן משפחה סיפר את הסיפור לבת הזוג שלו. היא מגיעה ממשפחה דתית ולכן לא התמודדה עם סוגיות של אינטימיות לפני החתונה. כשנכנסה להריון מאוד חששה דווקא מדיכאון אחרי לידה. בגלל מה שחוותה - היא חששה שתהיה לכך השפעה על מצבה הנפשי. היא התחילה טיפול פסיכולוגי ושם שמעה על המרכז אך רק בשבוע 20 להריונה.

"הגעתי למרכז בשלב מאוחר של ההיריון", היא מספרת, "כל ההיריון עלו לי חששות מה יקרה לי, איפה הפגיעה המינית תתפוס אותי. מדובר על הריון ראשון ולידה ראשונה, חששתי שזה יעיר את הטראומות הישנות. הגעתי למפגש במרפאה רק בשבוע 30. רציתי לדעת איך נכנסים לחדר לידה ושלא יסתכלו עלי בעיניים מרחמות, לא ידעתי איך כבר אפשר לעזור. לא היו לי ציפיות, בסך הכל רציתי להרגיש פחות מאוימת".

"כשפגשתי את חופית המדהימה, מהטלפון הראשון היא הלכה איתי צעד צעד. אני בהכרת תודה לא נורמלית כי זה היה יכול להיגמר אחרת. אני בטוחה שאין לי דכאון אחרי לידה, בגלל הליווי הצמוד. ארבעה ימים הייתי בחדר לידה, בסופו של דבר עברתי בניתוח חירום בקיסרי ומיד אחריו חופית ליוותה ודאגה שיהיה לי חדר ושיתייחסו אלי יפה. אני בטוחה שאם לא היה לי ליווי זה היה שונה. בגלל שהפגיעה שחוויתי הייתה בתוך המשפחה, לא ידעתי איך היא תשפיע על הלידה שלי. נפגעתי מאח שלי, שגדול ממני בחמש שנים ועדיין גר אצל ההורים. כשאני מגיעה לשם אני רואה אותו, זה מצב לא נעים שדורש ממני ללכת על ביצים, הפגיעה שלי עדיין נמצאת באוויר. אני לא מסכימה שהוא יסתכל אפילו על הילד שלי".

איך הפגיעה יכולה לבוא לידי ביטוי?

"אישה שנפגעה יכולה לחשש מקרעים למשל כי זה מחזיר את הפחד מהכאב, מחוסר השליטה שהייתה בפגיעה. אף אחד בבית החולים לא הבטיח לי שלא יהיו קרעים, אבל כן הבטיחו שיהיו בדיקות שיעשו ברגישות ובכבוד לגוף שלי. חשוב לי מאוד לומר שגם בן הזוג שלי קיבל הרבה תמיכה, ראו את בעלי כחלק בלתי נפרד ממה שקורה, התעניינו גם בו".

"מגיע לאישה לבקש עזרה", היא מסכמת, "היא לא צריכה להפוך להיות שוב פעם חלשה. לנשים רבות שנפגעו יש מלחמות מצפון וחששות שמא לא יאמינו לנו ולא יראו אותנו בכלל, אבל קודם כל חשוב להיות שלמה עם עצמך ולזכור שאת לא אשמה בכלום, את בסך הכול רוצה לחזור להיות שוב בת אדם".