בווידוי שנעשה ויראלי סיפרה אישה באחת מהרשתות החברתיות כיצד בן זוגה גרם לה להפיל אחרי טיפולי פוריות מפרכים ועכשיו, לדבריה, לא תוכל להיות יותר אמא": "אני שונאת אותו על מה שהוא עשה".

"לפני כחודש", החלה האישה לספר, "נסענו לחופשה. שם בפעם הראשונה, אחרי שראיתי ילדה קטנה עוברת לידי הבנתי מה בן זוגי גרם לי לעשות". גילה של הילדה, היא אומרת, הוא זה שעורר בה את התחושות האלה: "היא היתה בגיל שבע, באותו גיל שהיתה יכולה להיות הבת או הבן שלי אם לא הייתי מפילה אותם".

"הרבה נשים עוברות הפלה – חלקן חושבות על זה יום יום וחלקן לא, רק שאצלי זה היה שונה. ההיריון שסיימתי היה אחרי טיפולי פוריות. והגרוע ביותר – אני מאשימה את בעלי בכל זה. בגללו לא יהיה לי ילד או ילדה. איך הגעתי למצב הזה?".

"אלכס ואני בני 47", היא ממשיכה, "היכרנו האוניברסיטה ובילינו את שנות ה-20 וה-30 שלנו בעבודה בחו"ל בהפקת סרטים דוקומנטריים. בשלב מסוים שנינו כבר רצינו להקים משפחה. סיכמנו שנתחיל עם אחד באמצע שנות ה-30 שלנו וכשהייתי בת 36 התחלנו לנסות. ידעתי שזה גיל מאוחר, אבל לא התעכבתי על זה. הייתי בטוחה שאני אצליח".

אחרי שנה של ניסיונות ולאחר פגישות עם רופאי נשים הוצע לה להפחית את מספר שעות העבודה שלה, ולהמשיך לנסות. במשך שלוש שנים הם ניסו להביא ילד, ללא הצלחה: "ואז התחלנו עם טיפולי פוריות. לא היינו זכאים מבחינה כספית וגם הסיכוי שלי כשאני בת 40 כבר היה קטן. למרות זאת אלכס רצה להמשיך לנסות, ואמר שאם נאמין נצליח".

בדיקת איכות הביציות שלה הראתה שהסיכויים יורדים: "בכל חודש היו לי פחות 5 אחוזים להרות", היא אומרת. "הציעו לנו להשתמש בביצית של מישהי אחרת כדי שהסיכויים כמובן יעלו. כשהתקרב יום ההולדת ה-40 שלי העליתי את הרעיון עם אלכס. שימוש בביצית של אישה אחרת וזרע שלו. בדקתי והבנתי שבאוקריאנה יש לא מעט נשים שעושות את זה, בניגוד לבריטניה".

השניים הסכימו לנסות, הם טסו למרפאות פוריות שונות, ואז הוכנס העובר לרחמה: "הייתי מאוד לחוצה ואלכס כל הזמן עמד לצידי. אפילו לא חשבתי לשאול איך הוא מרגיש עם כל התהליך הזה. שבועיים אחרי גילינו שאני בהיריון. להפתעתי, כשסיפרתי לאלכס הוא נראה מסוגר. בשבוע השמיני כששמענו את פעימות הלב של העובר פרצתי בבכי של אושר. אלכס רק הביט בי, הוא לא נראה שמח מזה".

כשיצאו השניים מהמרפאה הוא אמר לה: "אני לא בטוח שאתחבר לתינוק שהוא לא של שנינו". לדבריה, היא לא ידעה מה לענות: "נסענו הביתה בשקט. כשהגענו הביתה אלכס האשים אותי שאני דחפתי אותו לזה בלי שדיברנו על זה כמו שצריך, רק שאני הייתי בטוחה ששנינו רוצים את זה, ושבטוח הוא יתאהב בילד שלנו כשהוא ייוולד".

חמישה ימים לאחר מכן אלכס אמר שהם צריכים לדבר. "הוא אמר שהוא לא יודע שום דבר על האישה שתרמה לנו את הביצית ושזה מדאיג אותו, ושמבחינתו עשינו טעות". בן זוגה הוסיף שהוא לא יוכל להישאר נשוי לה אם תמשיך את ההיריון.

"בהתחלה הרגשתי אשמה שכל כך מיהרתי עם זה, רק למה הוא לא אמר כלום? הוא היה איתי כל הזמן", היא הוסיפה, "אומנם רציתי להיות אמא, ומצד שני לא רציתי שנתגרש בגלל זה. כמה ימים אחר כך אמרתי לו שהחלטתי לעשות הפלה, הוא חיבק אותי בהקלה. הרגשתי כעס ועם זאת ידעתי שזו ההחלטה הנכונה – עבורו".

לדבריה היא לא זוכרת ההפלה שעברה, "זה כאילו מחקתי את זה מהמוח שלי. אני רק יודעת שאמרתי לאלכס לא לבוא איתי. אני יודעת שאני מציירת אותו כאדם נורא, וזה לא נכון: הוא אדם טוב, נדיב, הוא פשוט לא יכול היה להשלים עם התהליך הזה. כשחזרתי הביתה כתבנו למרפאה שאנחנו לא נשתמש בשני העוברים המוקפאים שנשארו לנו. היום, שבע שנים אחרי אני יודעת שלא דיברנו על זה מספיק לפני שהחלטנו לעשות את זה, וזה היה יותר מדי מלחיץ עבורו".

באותו הזמן הכירה אותה אישה חברה שעברה את אותו הדבר בדיוק עם בן זוגה: "התחברנו מאוד, היה לה אפילו יותר קשה ממני כי הם נפרדו והוא הקים משפחה עם אישה צעירה ממנה. לגביי, אתם בטח תוהים איך אני עדיין עם אלכס? אז כן, אנחנו עדיין יחד, ובכל שנה ביום ההפלה שלי אני רחוקה ממנו, אני מרגישה את זה שוב ושוב. ואני שונאת את מה שהוא גרם לי לעשות. עד כמה שזה ישמע מוזר אני רוצה להיות איתו, אולי כי אין לי אומץ, ואולי כי אני מבינה למה הוא עשה את מה שעשה. הוא רצה שזה יבוא לנו באופן טבעי וזה לא היה אפשרי". את מין העובר, היא אומרת, היא לא יודעת, "ועדיין קשה לי לראות ילדים בגיל הזה, אני מבינה שחלק מהאשמה היא שלי, אני הייתי שלמה והוא לא, ואני קיבלתי את זה".