אחד הדברים הראשונים שציינו מומחים בראיונות על השפעותיה הסוציולוגיות של הקורונה היתה צפי לבייבי בום שיגיע 10 חודשים אחריו. ההיסטוריה הראתה לנו שאירועים כאלה, מקרקעים, רגשית ופיזית, נוטים ליצור זינוק בהריונות, אבל מחקר חדש שערכה אוניברסיטת פירנצה דווקא מסמן מציאות שונה.

המחקר, שנערך בית 1,482 משתתפים דרך האינטרנט, ופורסם בכתב העת המקצועי לרפואת נשים, הציג חד משמעיות די גורפת: 81.9 אחוזים מהמשתתפים הצהירו שאין להם שום כוונה להרות בתקופת המגיפה. רק 268 מהנסקרים אמרו שהיו להם תוכניות לעשות ילד משותף לפני שהכל התחיל, ושליש מתוכם נטשו את הרעיון עם פרוץ הפנדמיה. שתי הסיבות לנטישת התוכנית: חשש כלכלי וחשש מהשלכות המגיפה על ההריון והלידה.

המשאל נערך בשבוע השלישי לסגר באיטליה, ענו עליו 944 נשים ו-538 גברים בגילאי 18-46, שכולם נמצאים ביחסים הטרוסקסואליים ארוכי טווח בשנה האחרונה ומעלה. מנהלת המחקר, ד"ר אליזבתה מיצ׳לי מאמינה שחוסר היציבות הרגשי בתקופה ההיסטורית הזו מניא את האנשים מלהתקדם בהוצאה לפועל של תכנון המשפחה.

"ההשפעה של הסגר על תפיסת האוכלוסייה של יציבותה ושלוותה מדאיגה," קובעת מיצ׳לי. "במחקר שלנו, מרבית המשתתפים נתנו ציון גבוה משמעותית לרווחתם הנפשית לפני המגיפה, והנמוכים ביותר דווחו בזמן הקורונה. ביקשנו להעריך אם החששות מהמגיפה משפיעים על הרצון להרות או להפך, אם ההסגר מעודד את תשוקת הרבייה. מצאנו שהחששות שהובילו את מרבית האנשים לא לרצות להרות בגלל דאגות כלכליות עתידיות ולחששות מההשלכות על ההיריון. החשש מפני אי-יציבות כלכלית קרובה ועתידית הביא את אלה שניסו להריון להפסיק לנסות ב-58 אחוזים מהמקרים."

בנוגע לאלה שתכננו הריון ולא הפסיקו לנסות בעקבות הקורונה, החוקרים מאמינים כי אלו מקרים בהם החשש מעניינים הקשורים בפוריות גבוה בעיניהם מהחששות הכלכליים-רפואיים של המגיפה. רק 11 אחוזים מהאנשים, רובן נשים, העידו כי הבידוד והתקופה עצמם גרמו להן לרצות להרות. הסיבות לכך היו בעיקר שתיים: צורך בשינוי וצורך באופטימיות, דבר מה לחכות לו. עכשיו נותר רק לחכות כמה חודשים, ולגלות האם המחקר הזה מתבטא במציאות, וכמה עמוסים יהיו חדרי הלידה באיטליה בחורף הבא.