יעל ויטנברג בת ה-42 עברה שתי לידות שקטות. שנה אחר שנה. ויטנברג, שמתגוררת באבן שמואל, ולה כיום שלושה ילדים, זוכרת את הפעם הראשונה כאילו התרחשה אתמול. זה היה ב-2015 בניסיון להביא ילד שלישי, כשהייתה בחודש תשיעי. שנה לאחר מכן, כאמור, היא עברה שוב לידה שקטה כשהיא בחודש החמישי להריון. בעקבות הטראומה שחוותה היא החליטה לעשות הסבה מקצועית ממזכירה רפואית למקצוע הסיעוד, ולתמוך בנשים, שכמוה, עברו את החוויה הלא פשוטה הזו: "הבנתי שמדובר כבר במסר מלמעלה ושיש לי שליחות מסוימת", היא משתפת בשיחה עם mako.
"היו לנו שני ילדים ורצינו להרחיב את המשפחה. נכנסתי להריון שעל פניו התנהל כשורה, לא נשקפה סכנה לחיי העובר. היינו עסוקים לקראת בואו לעולם. כשהגעתי לחודש תשיעי הגעתי לבדיקה שגרתית, למעקב מוניטור לקראת חדר לידה, ושם הכל השתנה. לא הצלחתי להבין באותם הרגעים מה פירוש המושג 'לידה שקטה', לא הבנתי לקראת איזה תהליך אני עומדת. מיד הפנו אותי לחדר לידה. האובדן והשבר היה גדול מאוד, והוא השפיע עליי ופגע בתפקוד היומיומי שלי. מבחינתי החיים נעצרו באותם הימים".
"לאחר כמה חודשים גיליתי שוב שאני בהריון, ובעקבות ההיריון הקודם שלא צלח והחוויה הקשה שעברתי מאוד חששתי. חששתי לשמוח והחזקתי את כל קשת הרגשות בבטן תרתי משמע. לא הרשיתי לעצמי להתרגש וליהנות ממנו עד שאחזיק אותו בידיים. בחודש החמישי להיריון אמרו לי שהתינוקת שלי ללא דופק. מצאתי את עצמי שוב באותה הסיטואציה. זה היה הרבה יותר קשה, ארוך וטראומטי עבורי. זה היה תהליך שהתחיל בחדר לידה, שם עברתי לידה שקטה. ולאחר מכן עברתי תהליך גרידה בהרדמה מלאה כי השיליה לא יצאה במהלך הלידה".
"לא האמנתי שברק יכול להכות פעמיים אבל הוא הכה חזק. בהפוך מהלידה השקטה הראשונה שלי, בפעם הזו רציתי מהר מאוד לחזור לעבודה ולשדר עסקים כרגיל, לא רציתי לתת לזה ביטוי יותר מדי, מה שהתגלה בהמשך כטעות. הסביבה לא הצליחה להבין שמדובר באובדן ואבל לכל דבר ויש צורך גדול לעבד את זה. כמה שניסיתי לברוח מזה זה פגש אותי עם עצמי כל לילה במיטה. הרגשתי שאני חייבת עזרה, שאני עוד רגע מאבדת את עצמי. באותם ימים הצטרפתי לקבוצות תמיכה, הייתי בשיח עם נשים שחוו דברים כמוני. מדובר בנשים שעד היום אנחנו תומכות ומלוות אחת את השנייה. ברגעי עצב וברגעי שמחה. ובכל תחנות החיים".
"בעלי ואני עברנו תקופה שאני לא מייחלת לאויבים שלי", היא אומרת, "ולצד הקושי והסבל ראינו כמה החברה שמסביבנו לא ערוכה לטפל בנשים שעברו לידה שקטה. אז החלטתי לפנות לכל בכירי מאוחדת, שם אני עובדת, והעליתי בפניהם את הקשיים שחווה אישה שעברה לידה שקטה וכמה חשוב שקופת החולים תהווה עוגן של תמיכה עבור אותן נשים".
בתמיכתה של האחות הראשית של הקופה היא הצליחה להוביל מהלך לשינוי הנוהל כלפי נשים שעברו לידה שקטה. אז גם קיבלה את ההחלטה לעשות הסבה מקצועית. את הבחירה להתמחות במיילדות, היא קיבלה מתוך מטרה להיות שם עבור נשים אחרות. "לאחר שהצלחתי לייצר שינוי בתוך מקום העבודה שלי, הבנתי שאני רוצה לתמוך בעוד נשים". ויטנברג היא בעלת תואר ראשון בניהול מערכות בריאות, ובימים אלו היא משלימה את לימודי התואר בסיעוד, תוך כדי שהיא משלבת את המקצוע החדש במרפאת מאוחדת בקריית גת.
שלוש שנים אחרי נולד בנה השלישי: "מבחינתי זאת הייתה משימת חיי, להביא ילד בריא חי, עם דופק. במהלך ההיריון הזה הייתי בחרדת קודש, ממש עצרתי את החיים כדי להביא חיים חדשים לעולם. הוא לא בא במקום האחים שלו שאיבדנו, אבל הוא בהחלט ריפא לי את הכאב. זה ילד קשת שנולד אחרי הצער והכניס הרבה אור לחיינו. הכאב נמצא וקיים בי תמיד, הוא פוגש אותי ברגעים מסוימים ובלי הכנה אבל העובדה שאני אמא לשלושה ילדים מצליחה לטשטש את הכאב הזה".
מה יכול לעזור לנשים שחוו לידה שקטה?
"תמיכה ואוזן קשבת. מהניסיון שלי אני יודעת לומר שלא מעט נשים חשות אחרי דבר כזה בדידות גדולה. השקט הוא לא רק בלידה, הוא מלווה אותן גם ביום שאחרי. לסביבה יש קושי להבין שמדובר באובדן ממשי ולכן קבוצות תמיכה של נשים מאותה הסיטואציה מאוד מסייעות. בנוסף, במידה ונשים מעוניינות אנחנו מפנים אותן ואת בני משפחתן לטיפול מול צוות מקצועי תומך, בין אם זה אחות, רופא, עו"ס, צוותי בריאות הנפש או כל גורם אחר שיכול לסייע".
"בתקופתי לא הייתה תמיכה נרחבת מעבר למסגרת בית החולים. כשאת חוזרת הביתה את מתמודדת עם עצמך מול הקהילה, הסביבה, הרופאים. והמשפחה. הרגשתי לבד. היום לשמחתי זה ממש לא כך. ישנו נוהל מסודר של משרד הבריאות בנוסף לנוהל פנים קופתי שנבנה במיוחד במאוחדת על ידי צוות מקצועי. כולנו שילבנו ידיים למען הנוהל הזה כשמבחינתי המטרה והשליחות שלי שאף אישה לא תרגיש לבד בתוך האובדן הגדול הזה".
"האירועים שעברתי בחיים בשילוב העיסוק שלי הפכו אותי למי שאני היום. אני מרגישה עבור אותן נשים כמו אי של שפיות בתוך הכאוס שהן עוברות. כך יוצא שאם יש מקרים, והיו, של עובדות מתוך המערכת שעברו לידה שקטה, מפנים אותן אליי לשאלה, ייעוץ ותמיכה. כל אחת ומה שמתאים לה. ישנן כאלה שלא רוצות אפילו לשוחח על כך וזה בסדר. אז אני שולחת להן הודעת תמיכה ומזכירה להן שאני פה לכל זמן שמתאים להן".
הנוהל החדש, היא מציינת, מעגן בתוכו את כל ההנחיות לטיפול בנשים, והוא נעשה לאחר שאלון שהופנה לנשים שעברו לידה שקטה. הוא כולל תשובות לשאלות כגון מי יבשר לאישה על הלידה שקטה, איך לעשות זאת ועוד: "חשוב שאיש מקצוע יפגוש את הנשים ויסביר להן באופן מקצועי ומכיל. בנוסף, הנוהל שאנחנו מפעילים כולל מיצוי זכויות שלהן, הערכת מצב נפשי ותפקודי, הערכת יכולת התמודדות ועוד המון נקודות חשובות להמשך טיפול ומעקב. הדבר הראשון והמשמעותי ומשותף עבור כמעט כל הנשים הוא הצורך בקבוצות תמיכה, בשיח ראשוני ושיתופי עם נשים שעברו את אותה החוויה".