אין מי שלא התאהב במור רדמי כשהגיעה לחתונה ממבט ראשון. מאז עבר זמן, ורדמי מצאה את האהבה הגדולה שלה,דיוויד ג'סקל, גם אם הוא לא היה שאותו שידכו לה המומחים. חודש אחרי שהתחתנה היא גם סיפרה לעוקבות שלה שהיא בהיריון - מה שקרה בהפתעה לדבריה. היום, לצד החששות שהיו לה בהתחלה, כשהיא כבר קרובה ללידה היא מחבקת את ההיריון ומחכה להיות אמא. החלטנו לשאול אותה כמה שאלות.
איך את מגיבה לשינויי הגוף בהריון, במיוחד כמישהי הרגילה להיות חשופה לקהל עוקבים גדול?
"מאוד מוזר כל הסיפור של הגוף. אני עדיין לא סגורה מאה אחוז איך להתנהל עם בגדים וכל השינויים שקורים עם הגוף. מבחינת הקהל והחשיפה זה לא מפריע לי בכלל. יש לי לא מעט של נשים בקהל וחצי מהן בערך אימהות, והן מבינות ומזדהות אז זה לא משהו שלרגע הפריע לי מהבחינה של החשיפה. כן בהתחלה לפני שפרסמתי את ההיריון פחדתי שהעוקבות יקלטו כי הן חדות בצורה מפחידה".
לפני כמה חודשים התחתנת עם דיוויד בחיר ליבך, לא תכננת להתחתן עם בטן הריונית, האם אחרי שגיליתם את ההיריון שיניתם את אופי החתונה או אפילו את העיצוב של השמלה המתוכננת?
"גיליתי על ההיריון חודש אחרי שקבענו את התאריך וכמעט שלושה חודשים לפני החתונה. לחלוטין לא ידעתי מה יהיה מצב הבטן בחתונה וידעתי גם שבחתונה זה לא שלב שרציתי לחשוף את ההיריון מאחר וזה היה מוקדם מדי. יצא שליהי הוד שעיצבה לי את השמלות היתה בין האנשים הראשונים שידעו על ההיריון (פחדתי שהיא תהרוג אותי כשאמרתי לה, אבל איך שהיא הסתכלה על ההבעה שלי היא כבר אמרה את זה לבד) והיא זו שאמרה לי לראשונה שהבטן יוצאת בלילות אז עשויים לראות אותה בחתונה. בכל מקרה עשינו את השמלה פחות צמודה ממה שרציתי בפועל, וגם היה אלמנט עיצובי על הבטן שקצת טשטש את זה, שמראש היה אמור להיות שם לפני שגיליתי על ההיריון, אז בפועל לא באמת היו הרבה שינויים. הייתי עם אותן שמלות שתכננתי לפני, רק יותר רחבות. אין ספק שכנראה הייתי מהכלות הבודדות שעולות במשקל לפני חתונתן ולא להיפך. בחתונה לא שינינו כלום בעקבות ההיריון. מה שכן, זייפתי בטעימות מנות לחלוטין וכל פעם דייויד אכל את המנות שלי שלא יכולתי לאכול".
איך עובר עליך ההיריון הראשון? האם הרגשת חרדה או פחד כאשר גילית עליו?
"פחדתי בטירוף. אני עדיין פוחדת. הפחדים התחילו כשהבדיקה יצאה חיובית. פתאום את חשה אחראית למשהו שגדל בתוכך. אם פעם לא היה לי אכפת לאכול שטויות ודברים מתועשים (למשל סוכריות גומי שאני מכורה), היום אני לא אוכלת את זה כי לא נעים לי מאיך זה ישפיע על הבייבי.
"הפחדים באים לידי ביטוי בהכל. גם בטיסות, גם באזעקות של טילים, אם פעם הייתי הולכת לאט ונותנת לאחרים זכות קדימה למקלט - היום אני אהיה שם בין הראשונים לוודא שאני בפנים. גם אני פוחדת כבר מהשירות הצבאי שלו. פוחדת על כל כך הרבה דברים שקשורים אליו. אבל אני חייבת לשים על השולחן שאני פוחדת גם עליי. פוחדת על מה יקרה לגוף שלי, האם יחזור לעצמו, אם אצליח לעבוד כמו שאני רגילה, אם אצליח לחזור לבגדים שאני אוהבת, אם אצליח להישאר עצמי ולשמור על זהותי גם בתור אמא? או שכל כולי אהיה סביבו. זה מפחיד אותי. אני מאוד אוהבת את החיים שלי כפי שהם היום ואני בן אדם עסוק שמאוד אוהב לעבוד. מפחיד אותי שלא אוכל לעסוק בכל מה שאני אוהבת או שאאבד את זהותי בתור מור, ואהיה רק 'אמא של'".
איך הגיבו האנשים הקרובים לך?
"אושר מוחלט. כולם ידעו כמה רציתי את זה וכמה עברתי בשביל למצוא זוגיות. להורים שלי זה נכד ראשון, אז בכלל. כמובן שאמא שלי התחילה עם הפחדים עוד לפני ואסרה עליי לנסוע באופניים ברחבי העיר כפי שהייתי עושה ועוד שלל דברים. על הצד החיובי את חוזרת להיות חיילת שכולם מאכילים אותך ומסיעים אותך. מאוד נחמד הסיפור הזה. הבנתי שזה רק בהיריון הראשון אז אני מנצלת את זה כמה שאפשר".
מה תכתבי בהודעת הוואצאפ הראשונה אחרי הלידה?
"מהיכרות עם עצמי זו תהיה תמונה לקבוצה המשפחתית, ומשהו בסגנון של תכירו את בוטן, שנראה כמו קבב (כי כל התינוקות נראים כמו קבב בהתחלה)".
איזו אמא תהיי? האם תהיי אמא דומה לאמא שלך?
"אני רק יכולה לחלום להיות כמו אמא שלי. אני מעריצה את האישה הזאת (מינוס החרדות שלה וחוסר החלטיות) חוץ מזה אם אהיה רבע מהאישה שהיא אני מרוצה.
"אני רוצה להאמין שאהיה אמא קול. אני יחסית רגועה בווייב שלי. אני מקווה מאוד שאצליח לשמור על זה בתור אמא טרייה. להצליח לא לקחת קשה את מה שאומרים לי. יש קטע כזה לכולם לתת לך עצות על הכל מהכל גם בלי שביקשת, וגם להפחיד אותך. אני מאוד מקווה שאצליח לסנן את מה שצריך ולעשות את מה שנראה לי לנכון".
האם עשית או שאת מתכננת לעשות קורס הכנה ללידה?
"אני מתכננת לעשות הדרכה של כמה שעות כן. גם הכנת רצפת אגן אם זה משנה למישהו".
מה תופעת הלוואי הכי מעצבנת שאת חווה?
"עייפות. אני בדרך כלל נינג׳ה והעייפות גומרת אותי. מה גם שאני ברגיל שלי עושה ספורט, ועכשיו אני מתעייפת ומתנשפת הרבה יותר מדי רק מהליכה. זה קצת מתסכל שמשתנות יכולות הגוף לרמה שאת לא מכירה".
איך את מבלה את הזמן האישי שהוא שלך ורק שלך?
"מה זה זמן אישי? לאחרונה יצאתי לחיי העצמאות אז אני עובדת על כמה דברים במקביל, אז חלק גדול מהזמן שלי הולך לשם, כי כשזה הכל שלך את עובדת מסביב לשעון. יש לי פודקאסט יחסית חדש עם מעין דורי שמצריך הכנה, מחקר, הקלטות עריכות, פרסום וכו. אני לומדת סטיילינג שמצריך מפגשים ושיעורי בית לא מעטים, ועוד מעט אתחיל לקחת לקוחות ולנסות לפתח את זה לכיוון טכנולוגי, וזה גם לא מעט זמן. אני עובדת על האינסטגרם שלי - מנסה ליצור תוכן חדש ומעניין, מתכננת לו"ז פרסום, עושה שם קמפיינים מכירתיים, מפרסמת דברים מחיי האישיים, עונה להודעות הקהל, משמרת את הקהילה שיצרתי - רק האינסטגרם יכול להעסיק אותי 24/7. אני מבינה שזו השקעה נדרשת ע״מ לבסס את עצמי שם. מעולם לא תכננתי לעסוק בזה פול טיים אבל איכשהו התגלגלתי לזה כי אני אוהבת לחלוק מידע וזה בא לי טבעי, אז אמרתי לעצמי קחי שנה - שימי עליו פול גז ותראי מה קורה. יצליח יצליח לא לא. הלאה.
"לאחרונה התחלתי גם קורס משחק מול מצלמה, שאיחלתי לעצמי בו בהצלחה עם שינון הטקסטים כי המוח שלי במצב פירה. התחלתי את הקורס הזה כי רציתי את זה בסתר לבי המון זמן ולא היה לי אומץ להגיד את זה בקול או להתחיל אותו. זה למעשה הקורס שנרשמתי אליו שהכי לא רציתי שיתחיל. שקלתי לבטל השתתפות בערך ארבע פעמים. זה כל כך מוציא אותי מאזור הנוחות שלי, אלוהים אדירים זה מפחיד, זו חשיפה כל כך אחרת בסוגה מהחשיפה של האינסטגרם. התחלתי את הקורס כי אני חושבת שאפשר לרכוש שם כלים נהדרים שישרתו אותי בעולם העסקים, חיי האינסטגרם, ומי יודע אולי במשחק.
"בגדול כשעזבתי את חיי כשכירה, ממש מעט זמן לפני שגיליתי על ההיריון, ויש מצב שאם הייתי יודעת זה לא היה קורה - החלטתי שהשנה זו השנה שבה אגשים פנטזיות אישיות שלא היה לי אומץ לחשוב עליהן ברצינות לפני, ושאם משהו מזה יצליח עסקית איזה כיף, ואם לא - לפחות אדע שניסיתי. תמיד אפשר לחזור להיות שכירה. לעבוד אני יודעת טוב".
בחרתם כבר שם? קניתם ציוד? או שאת חוששת מעין הרע?
"יש לנו שני שמות מובילים שאני מאמינה שנלך על אחד מהם. דייויד נתן לי וטו על שמות ישראלים. הוא רוצה שאם הילדים (מקווה שיהיו כמה) יצאו לעולם שלא יהיה עליהם רושם ראשוני כלשהו בעקבות השם או המוצא. שהם יחליטו בעצמם מי הם רוצים להיות ואיך הם רוצים להציג עצמם. בינתיים בילד הראשון אני זורמת איתו. נראה מה יהיה בילדים הבאים בעזרת השם.
"ציוד לא קנינו, פחות בקטע של הפחד מעין הרע, יותר בקטע שאני לא שם מחשבתית עדיין. אני מאמינה שאגיע לשם לקראת סוף ההיריון. קיבלנו בכריסטמס מחברים שלו בגדים לבייבי ושנינו הסתכלנו זה על זו. הבנתי שגם הוא לא שם מחשבתית וצחקתי עם עצמי. מזל.
"אני כן יודעת לומר שלא חשוב לי עיצוב חדר ילדים יפה בשלב זה. מבחינתי להוציא על זה כמה שפחות כסף. העיקר שיהיה לי פונקיונצלי ונוח. גם בגדים לילדים מרגיש לי בזבוז כסף כי הם תוך שבועיים משנים מידה. מבחינתי לגדל אותו בטוגה עד גיל 10. מצד שני אני יודעת שאני חכמולוגית עכשיו עם ההצהרות שלי".
מה עצת ההריון הכי טובה שקיבלת, וממי?
"'כולם יגידו לך הכל. אל תקשיבי לאף אחד, רק לעצמך. את יודעת הכי טוב מה טוב לגופך ולילדך' - מכל החברות הקרובות".
ואיזו עצה או הערה גרועה שנתנו לך?
"צריכה לחשוב על זה, לא עולה לי בשלוף".
אילו שלושה דברים את רוצה שיהיו באימהות שלך?
"קלילות, סבלנות ושינה".