כשאוהד שלי נולד, הבטחתי לעצמי שאצלם אותו כל בוקר כשהוא מתעורר. מין רגע של קודאק מתמשך לפתוח איתו את היום. וכך כשהוא יהיה גדול ויילך לצבא (אם יהיה צבא) - אוכל לראות איך הגבר הבנוי לתלפיות הזה נולד קטן, יפה, טהור וכה זעיר. אבל אז היה לי מאוד קשה להתעורר בבוקר אחרי לילה לבן ארור. לכן חשבתי שאעשה את זה אחת לחודש. אבל בלי לשים לב, חלפו פתאום חודשיים של לילות לבנים ופתאום הסוללה של המצלמה שבקה חיים, ואז גם לא היה מקום בכרטיס זיכרון (אלוהים יודע איך זה קרה), והכלב אכל לי את שיעורי הבית והרצפה עקומה. אז החלטתי שנמיר את התוכנית לפעם בשנה; נעשה תמונה משפחתית שתתעד את הגדילה של הקטנצ'יק שלי שנעשה גבר מהר מדי. והנה חלפו להם שנה ושלושה חודשים, ויש לי המון תמונות של הזאטוט בגלרייה שבסמארטפון, אבל הפנטזיה ההיא, הקדומה, שאוכל לתעד אותו גדל לפי תמונות – נגנזה לה.
"אני כל כך שמחה שצילמתי את סדרת התמונות הזאת שמוכיחה איך הזמן לא עומד מלכת ולא משנה כמה נרצה שכך יהיה. אבל היא גם מוכיחה שהחיים הם מדהימים ואנחנו רק גדלים ומשתנים כל הזמן. בעלי חושב שאני צריכה להמשיך לצלם אותו כל 4 חודשים עם אותו בגד כל עוד זה יתאפשר, אבל נראה לי שאפסיק בשלב הזה".
ומה אתכם: יש לכם סדרת תמונות מעקב יפות? למה שלא תחלקו אתנו את כל היופי הזה? מוזמנים לשלוח למייל המערכת :ninemonth@mako.co.il
>> לעוד תמונות יפהפיות של מעקב גדילה
>> "ילד שני זה כל כך משעמם"
הריון יפה לך: הצטרפי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים