מצד שני, כשבכל גן יש ארבעה "איתי" וחמש "יעל", היינו מצפים ששמות ייחודיים יתקבלו באהדה - אבל זה ממש לא המצב. הסביבה הכנה והפתוחה והחצופה הישראלית לא משאירה שום דבר בבטן ואנחנו כבר יודעים שהקלישאה "אם אין לך דבר טוב להגיד, תסתום" לא תקפה בקרב יותר מדי אנשים מסביב. ביקשנו מנשות מאמאזון לספר לנו על שמות מקוריים שנתנו לילדים שלהן - ועל התגובות הפחות מפרגנות של הסביבה. נעים זה לא יהיה.
"במשרד הפנים 'תיקנו' לי את השם כי חשבו שכתבתי שם חיבה"
"לבן שלי קוראים עולא עם שורוק (לא אולה עם חולם...), שם בארמית של אמורא. כולם ללא יוצא מן הכלל לא חסכו ממני את הטמטום שלהם, שאני הורסת לילד את החיים וכו', אבל לי לא אכפת! מתה על הצליל של השם הזה. ועוד דבר, מכיוון שהשם עולא נפוץ במגזר הערבי יש הרמת גבה גם מצדם".
"אני קראתי לבן שלי פארי (לא פאר ושם חיבה, אלא פארי עם י'), ומאז ועד היום אנשים צריכים הסבר לשם. כשמישהו שומע את השם שלו לראשונה הוא מניח שזה שם החיבה, ואפילו כשרשמתי אותו במשרד הפנים הם חשבו שהתבלבלתי וכתבתי את שם החיבה, אז 'תיקנו' אותו".
"לבת שלי קראתי תלמה ( כמו תלמה ולואיז). התגובות היו: זה לא שם יהודי, את אוהבת שמות כבדים, את רוצה שתהיה מורדת כמו תלמה - ולרוב פשוט מעוותים את שמה וקוראים לה תלמה (כמו חברת המזון)"
"אמנם לא הילדים שלי, אבל לי קוראים נופית ולאחותי התאומה חופית - תמיד היו שואלים אותנו אם עשו אותנו בנוף של החוף".
"אנחנו קראנו לבן שלנו ליאון דניאל - סבא שלי שיחיה הוא ליאון, והחלטנו לתת לו את הכבוד שיזכה לנין על שמו. אבל מה, בציבור החרדי אין כמעט ליאון - מה שקורה שרוב הפעמים אנשים בכלל לא מבינים איך הוגים את השם או ששואלים: 'ליאון? מה זה ליאון? בטח אתם קוראים לו רק דניאל״, אבל אנחנו משתדלים לקרוא לו ליאון דניאל. בברית הורמו הרבה גבות והיו הרבה לחשושים, אבל השם לא בא סתם, יש את ההרגשה הזו שאתה מסתכל על הילד ויודע שזה השם גם אם בכלל תכננת אחרת".
"לבן שלי קוראים ליבי. בת"א, כששואלים מה שמו, התגובה היא בדרך כלל: 'וואו, ליבי החמוד... מגניבבבבב', אבל בר"ג: 'ליבי? אז זה בן או בת? טוב נו, העיקר שיהיה בריא'. מישהי אפילו אמרה לי אחרי הלידה: 'לא נורא, מקסימום כשיגדל יוכל להחליף'".
"קראתי לבת שלי שיינא, ומישהי אמרה לי שחבל שהרסתי ילדה כל כך יפה עם שם כל כך מכוער".
"כשקראתי לבת שלי נועם, כולם נזפו בי שזה שם של בן ואיך אני עושה דבר כזה ושאני חייבת להחליף לה שם.. חצי שנה אכלו לי את הראש על זה, עד שבסוף הבינו שיש מלא בנות עם השם הזה. היה סיוט, המשפחה ממש נידתה אותי והפחידו אותי שאני הורסת לה את החיים".
"לבת שלי קוראים אופיר, והיא מאוד שובבה ופעלתנית. דודה שלי תמיד אומרת לי (בצחוק): 'נו, מה ציפית? נתת לה שם של בן, אז היא מתנהגת כמו בן'".
"חברה שלי קראה לבן שלה שנולד לפני חודש 'אוצר'. חלק ממש אהבו והחלק השני חשב שהיא צוחקת".
"אנחנו שומרי מצוות חוזרים בתשובה וכמו שנהוג קראנו לבת שלנו בשני שמות: שירה טהרה (שירה במלרע). חברה שלי צחקה על השם השני ואמרה - אז מה, לילדה הבאה תקראו נידה? כשפוגשים אנשים דתיים, לעומת זאת, זה נשמע להם נורמלי לגמרי".
"לבן שלי קוראים קינן, שם שמופיע בספר בראשית. לפעמים חושבים שקוראים לו 'כינר', ולפעמים שואלים אותי אם עשיתי אן-דן-דינו בתנ"ך ולקחתי מה שיצא".
"אני החלטתי לקרוא לילד עוז, עוד מלפני שנולד, למרות שאחותי אמרה לי שזה שם של כלב".
"לבת שלי אין שם מוזר: קוראים לה הודייה, אבל מכיוון שאנחנו גרים בשכונה חילונית בצפון תל אביב כולם שואלים אותי למה נתתי לה שם של מתנחלת, או אם אנחנו חוזרים בתשובה".
ומה אתכם? באילו שמות מיוחדים אתם קראתם לילדים שלכם או נתקלתם?
.