"תהליך הקליטה אורך זמן והסתגלות", אומרת חופית אורנשטיין, יועצת ומדריכת הורים במכון אדלר, "ומטבע הדברים נוצרים בו קשיים, במיוחד אם זו יציאה ראשונה מהבית למסגרת חדשה. אני ממליצה על תקשורת פתוחה עם המטפלת או הגננת במשפחתון, אבל לא כדאי להגזים כדי לא להפריע. עדיף לברר מתי נוח להתקשר ולשמוע מה קורה".
מה בעצם עובר על הפעוט בזמן הזה?
"בואו נאמר שבימים הראשונים הוא לא ילך למטפלת בשמחה. בכל זאת, היא עדיין דמות זרה והוא נפרד מהדמות המרכזית שטיפלה בו. מאחר ומדובר בתהליך של שינוי, כדאי גם לצפות למגוון התנהגויות שונות בבית, כי הילד יוציא את הקושי ואת התחושות שהוא חווה במהלך הימים האלה - יהיה קצת יותר בכי, יותר התרפקות או כעס. חשוב להדגיש ששינוי התנהגותי לא מעיד על בעיית הסתגלות, וצריך למדוד את זה לאורך זמן. אבל אם אחרי שלושה שבועות או חודש הילד עדיין בוכה או כועס יותר מהרגיל, הייתי ממליצה לשוחח עם הגננת או המטפלת ולראות איך אפשר לעזור לו".
איך אפשר לראות שקשה לו להסתגל?
"כל סימן שהוא קיצוני כמו בכי אינסופי או כעס בלתי נשלט שווה בדיקה. צריך למצוא את האיזון הדק בין סימנים שהם טבעיים - כי הוא עובר שינוי משמעותי בחייו - לבין סימנים קיצוניים. כמובן שאם יש סימנים על הגוף רצוי מיד לבדוק אותם, אבל אלו מקרים יוצאי דופן. צריך גם לזכור שהחגים זו תקופה מבלבלת והיא לא אינדיקציה למה שקורה באמת. אבל אם אחרי חודשיים עדיין יש קושי בקליטה, בררו את העניין. הורים צריכים להיות קשובים לאינטואיציות של הילדים ולעשות הפרדה בינה לבין החששות הטבעיים שלהם. לרוב, הורה יודע שהילד שלו נמצא במצוקה".
במילה אחת: שחררו
אורנשטיין מציינת שהגננת אמנם יכולה לעזור לילד להתאקלם על ידי נתינת משימות והענקת תחושה של שייכות, "אבל חשוב יותר להבין שככל שההורים יסמכו יותר על הצוות החינוכי או המטפלת, תהליך הקליטה יהיה פשוט וקל. הרבה פעמים המסרים של ההורים מבולבלים: יש רצון לשחרר ולאפשר לו לחוות, אבל מצד שני קשה לה כי הם חווים ריק מסוים, ואלו מסרים שעלולים לבלבל את הילדים".
הנה כמה דברים שהורים יכולים לעשות כדי להקל על התהליך:
הכרת הסביבה או הדמות המטפלת – לפני הכניסה למשפחתון כדאי להכיר לילד את המקום ואת הדמות שתטפל בהם.
מסרים בריאים - עיקר המסר צריך להיות שהילד מסוגל ויכול להתמודד, ושההורים סומכים על המקום בו הם משאירים אותו. חשוב רק שהמסרים באמת ישקפו את התחושות הפנימיות של ההורים.
הכנה מוקדמת - ערב לפני הגן אפשר להזכיר לילד שמחר הולכים לגן, אולי אפילו לספר סיפור על כניסה לגן שממחיש התחלות חדשות עם תמונות שמתארות את הנושא. ילדים בגיל שנה שנתיים אמנם לא ורבליים מספיק אז אפשר להזכיר את זה בקצרה, לדבר על הזמנים וכדומה. גם אם הם לא ממש מבינים את הנושא, הם יבינו את הכוונה דרך האינטונציה.
לא להיעלם - לא ללכת מבלי להודיע לילד, הוא חייב לדעת כשאתם עוזבים את הבית או את המשפחתון. כדאי גם לוודא שהגננת פנויה פיזית כדי לקלוט את הילד ולא לסמוך על כך שהיא תראה שהוא בוכה. ילד צריך לדעת שלא עוזבים אותו והולכים.
תהליך פרידה מובנה - אם הגננת מבקשת מכם לעזוב את המשפחתון, חשוב לא להתעקש להישאר, כי המסר שעובר לילד הוא "אני לא בטוח שאתה יכול להתמודד עם זה".
חפצי מעבר - חפצי מעבר מקלים על הפרידה וכדאי לאפשר לילד לקחת אותם. זה יכול להעניק להם תחושת ביטחון, לדעת שמשהו מהבית נמצא איתם.
אמפתיה והכלה – הילד אמנם זקוק להבעה של המון רגשות בתהליך המעבר, אבל לא לרחמים, פחד או הזדהות. כשאתם מונעים מפחד וחרדה, אתם לא באמת יכולים לעמוד לצדו ולעזור לו.
גמישות וסבלנות בנושא התזונה – "בתקופת ההסתגלות יש תינוקות שיסרבו בהתחלה למזונות חדשים שמוצעים להם, ואולי אפילו ייצמדו חזרה לבקבוק שיקנה להם ביטחון, בדומה לחפץ מעבר", מסבירה רננה מזרחי, דיאטנית קלינית ומנהלת מדעית במטרנה. "חשוב לזכור שתינוקות נולדים עם מנגנון בריא של רעב ושובע, אז אל תילחצו אם בימים הראשונים הם יאכלו פחות במסגרת הגן. תינוק קטן שנמצא במעבר למזונות מוצקים ולמידת מיומנויות אכילה, יבסס הרגלי אכילה עצמאיים לאחר תקופת הסתגלות בתוך מסגרת בה מקפידים על סדר יום קבוע. גם אלמנט של אכילה חברתית וחיקוי של ילדים אחרים יכולים לעזור. כדאי לספר מראש לגננת מה הילד אוהב לאכול ומה לא, ולבקש מידע על התפריט השבועי והרגלי השתייה (למשל, האם נהוג להקפיד שכל הילדים ישתו רק מים). מומלץ גם לבקש ממנה להגדיר מה הכללים הנהוגים במסגרת חגיגות ימי ההולדת, למשל. חשוב לזכור שאמנם הילד נשאר במשפחתון או עם המטפלת, אבל מה שהענקתם לו בשנה או השנתיים הראשונות נשאר איתו ולא נעלם".