זה בדרך כלל קורה ברגע שאתם מתיישבים עם כוס הקפה הראשונה לאותו יום (עמוק לתוך אחר הצהריים), או בשנייה שאתם מניחים ראש על הכרית. אצל כל תינוק זה מתחיל אחרת - במלמול, בשאיפת אוויר דרמטית או מאפס למאה, אבל התוצאה זהה: בכי מכמיר לב, מרעיד קירות וחורך עורות תוף. אבל לבכי הזה יש תפקיד הישרדותי חשוב, והוא נועד לגרום לכל מי ששומע בכי כזה לעשות הכל כדי שהוא ייפסק - ובכך עוזר לתינוק לשרוד.
ההסבר ההורמונלי טמון, כמו בכל כך הרבה נושאים אחרים שקשורים לאהבה, לידה והורות, בהורמון אוקסיטוצין. כשההורמון, שאחראי על תחושות של רגיעה והתאהבות, נמצא בירידה אצל התינוק - הוא פוצח בצרחות, כדי לקבל יחס וחיבה שיעלו את רמתו בחזרה. כשההורה (למותר לציין שבכי של תינוק משפיע בצורה המתוארת על הקרובים לו, בעוד שאצל אנשים אחרים הוא גורם, בדרך כלל, לרצון עז לקשור את החצוצרות) שומע את הבכי, רמת האוקסיטוצין בדמו דווקא עולה. ואם ההורה הוא אבא, הבכי גם גורם לירידה חדה ברמת הטסטוסטרון (ההורמון הזכרי) בגופו, כדי לאפשר להתנהגויות "טיפוליות" יותר לפעול.
אז בפעם הבאה שאתם על טיסה והתינוק התורן מתחיל לצרוח עוד לפני ההמראה, או כשאתם יושבים בבית קפה ורואים את האמא בחופשת לידה מתחילה להזיע מרוב לחץ כשהיא לא מצליחה להרגיע את התינוק הצווח שבזרועותיה - לפחות תבינו למה הבכי הזה כל כך חשוב.