נרשמתי לקבוצת תמיכה של נשים מאותגרות פריון. האמת שזה די הרתיע אותי. לא ממש מובן לי איך לספר את כל הבעיות שלי לקבוצה של עשר נשים זרות יכול לעזור לי להיכנס להריון. מצד שני, ממש רציתי להכיר עוד נשים שעוברות את הדרך שלי ויכולות לספר ממקור ראשון. ולא, לא רק כאלה מסיפורים על הנכדה של הסבתא של השכנים של הבחורה שעובדת עם דודה שלי.

עדי כצמן1 (צילום: תומר ושחר צלמים)
שאני אשתף נשים זרות בבעיות הפריון שלי? למה לא|צילום: תומר ושחר צלמים

נכון שיש גם את הפורום ושם תמיד אפשר לשמוע עצה טובה או לקבל איזה חיבוק וירטואלי, אבל עולם הפורום נשאר קצת יתר מדי וירטואלי לטעמי וחיפשתי משהו אמיתי יותר.

השיבו על סקר גולשים

קפה, פחמימות ותשע מאותגרות פריון נוספות

נרשמתי לקבוצת תמיכה שהמליצו לי עליה של בחורה בשם שירי. מי שהמליץ לי עליה, אגב, הייתה כמובן אותה נכדה של הסבתא של השכנים שעובדת עם הדודה שלי. נפרדתי מסכום כסף שלא היה מבייש מסע שופינג מפנק שנועד לפצות על עוד בטא שלילית והגעתי ביום שני בערב למקום המפגש הקבוצתי.

למרות הקרבה היחסית למקום מגוריי, הגעתי בין האחרונות, מאוד אופייני לי, למען האמת. הכיבוד היה שווה ביותר, תוספת יפה לקילוגרמים שכבר צברתי במהלך הטיפולים. אבל אין מה לעשות פחמימות טובות בלשפר מצב רוח ומי שחושבת אחרת... ממממממ האמת, לא פגשתי כאלה. הכנתי לעצמי כוס קפה אחרי שבררתי מי זו שירי והתיישבתי באחד הכיסאות הפנויים.

אחרי חמש דקות כולן כבר הגיעו ואני עדיין הייתי עסוקה בלתכנן את הבריחה שלי. נראיתי לעצמי לא קשורה ואני די בטוחה שאם הייתי שואלת את כל שאר הבנות שהיו שם הן היו אומרות בערך אותו הדבר. למרות זאת החלטתי לתת לזה סיכוי.

התחלנו בסבב היכרות ששירי הנחתה וכלל בעיקר הרבה מאוד שמות של תרופות, זריקות ושאר ירקות, אבל כלל גם, למרבה הפתעתי, הרבה דברים אחרים. שירי, שעברה מסע מפרך כזה משל עצמה, ביקשה שכל אחת תשתף גם במשהו אחד לפחות שלא קשור לעולם הטיפולים שכולנו נשאבנו אליו בקלות בלתי נסבלת. אני כבר לא ממש זוכרת מה סיפרתי, אבל אני כן זוכרת שלמרות הנושא הרגיש ולמרות העיניים הרטובות היו לא מעט רגעים של צחוק פרוע.

יש חיים לצד הטיפולים

_OBJ

אחת השאלות הראשונות היתה מה קורה אם מישהי נכנסת "בטעות" להריון במקביל לעשרת המפגשים שלנו. שירי הסבירה שהיא ממשיכה להיות חלק מהקבוצה ושזה מאוד לגיטימי ואפילו רצוי, אבל לא סותר את מעגל הנשים שעתיד להיווצר כאן. האני מאמין שלה, ואני מקווה שהבנתי נכון, הוא שאפשר לחיות לצד הטיפולים ולא חייבים לתת להם להשתלט על כל פיסה טובה, והריון בהקשר הזה הוא לא מאוד שונה.

היא גם מאמינה גדולה שלכל אחת יש את המתכון שלה לחיים לצד הטיפולים והיא שם בעיקר בשביל לעזור לנו למצוא את הכלים להבין כל אחת את דרכה. מבחינתה אפשר לעבור את זה אחרת, כך גם הקבוצה נקראת "עוברות את זה אחרת".

במהלך עשרת המפגשים האלו גיליתי שאני כנראה מתמודדת לא רע אם כל הקטע של "אנחנו אוהבים אותך, עדי". שירי נאלצה אפילו לקטוע את רצף הדיבור שלי כדי שנספיק להגיע לעיקר, ולא, כנראה שאני זה לא העיקר למרות שזה מה שאני נוטה לחשוב בדרך כלל.

בזמן הסדנא נוצר קשר עמוק ומלא משמעות בינינו, מין מעגל נשים של כוח ועוצמה. כל אחת אמנם מביאה את המטען שלה ויש לה כנראה מצברים בבית שיכולים להטעין אותה באנרגיות מחודשות לקראת כל טיפול, אבל למעגל כזה של עשר נשים יש כוח שאין כמעט בשום מקום אחר. הנשים שהכרתי הן לא פחות ממדהימות. והרבה פעמים מצאתי את עצמי שואבת את הכוחות שלי דווקא מהן, למרות החיבוק העוטף שקיבלתי מאורי.

דברים טובים קורים, למרות הכל

עשרת המפגשים שלנו הסתיימו כבר לפני חודשיים בערך. ובכל זאת למרות המרחק הפיזי בינינו ולמרות שתמיד אומרים "שנשמור על קשר" אבל לרוב לא מצליחים, אנחנו מצליחות. משתדלות להיפגש לפחות פעם בחודש ולפעמים אפילו יותר, אנחנו מעדכנות במייל ובטלפונים בכל בדיקת בטא, שאיבה או החזרה ומתרגשות אחת בשביל השנייה כאילו מדובר בתהליך האישי שלנו.

המפגש האחרון שלנו היה ממש לא מזמן. ביום שישי לפני שבוע, נפגשנו בבית המקסים של אחת הנשים ועשינו, למרות שאין בינינו נשים מאמינות מאוד, הפרשת חלה. חזרתי הביתה עם החלה החמה שלי והרגשתי כמו ילדה שחזרה מהגן עם ציור חדש בשביל שאמא תתלה על המקרר. ישר נתתי לאורי לטעום ממנה כאילו שיש לה איזה סגולות מיוחדות.

אני לא יודעת אם כולן תקראנה את הטור הזה אבל אם כן אני רוצה לנצל את הבמה הזו ולהגיד למעגל הנשים הפרטי שלי שאני מודה על שהכרתי אותן, שהדרך שלי השתנתה בזכותן ושקיבלתי מהן הרבה יותר ממה שביקשתי לקבל עוד לפני שבכלל נרשמתי לקבוצה הזו. כנראה שבכל זאת יכולים גם לקרות דברים טובים למטופלת פוריות מהמניין.

לטור הקודם של עדי: "זקיקים יקרים שלי, בבקשה תגדלו"