מי שקראה עד כאן וזיהתה אותי, תנחומיי. זה אומר שאתן ביחד איתי במסע הזה למשפחה כבר יותר מדי זמן. ומי שלא מכירה אותי - תנחומיי גם כן. זה אומר שהצטרפתן למעגל החברתי המפוקפק, ולצערי גם המאוד לא מצומצם של מטופלות פוריות. פעם כבר כתבתי שנראה לי שאני מכירה יותר נשים שעברו טיפולים מכאלה שלא. אני עדיין מכירה יותר מטופלות פיריון מכאלה שלא.
עוד ב-9 חודשים:
>> דנה גרוצקי: "אני בהנקה מלאה וזה הכי מדהים"
>> 75 אחז מהאמהות משמינות בשנה שלאחר הלידה
>> מה באמת עושים בקורס הכנה ללידה?
אז הפיצקוש שלנו כבר בת חצי שנה ואחרי שניים או שלושה ניסיונות טבעיים, קבענו תור לרופא. אורי עוד חשב שאולי אנחנו ממהרים מדי, שיכול להיות שאפשר לבד. אבל השעון הביולוגי שלי צעק עליי שאם אני רוצה עוד איזה ילדון או ילדונות עם תערובת הגנים של אורי ושלי, כדאי שאזדרז. לא שבאמת יש לי מה לדאוג, אני בכל זאת רק בת 34.5, אבל אני, איך לומר, קצת חרדתית. יש שיגידו מאוד חרדתית. אפילו מאוד מאוד.
"העוברון מעדיף את המקרר של אסותא ולא את הבטן שלי"
טיפול שני. ההתרגשות גדולה. הפיצקוש שלנו כבר בת שנה ולי זה נראה כמו הבדל גילאים די מושלם. הקושי הנפשי קטן עליי הפעם. למעשה הוא כמעט ולא קיים או לפחות זאת המנטרה שאני חוזרת עליה כל יום - אולי זה יתפוס בסוף. הרי אם זה הצליח פעם אחת זה חייב להצליח שוב, לא?! הזריקות עוברות בקלות יחסית. יום השאיבה מגיע באופטימיות מבורכת. הכל לפי הספר. יש לי מלא ביציות ויש גם מלא הפריות. את החרדות המוגזמות שלי לביציות ולעוברים שעוד לא ממש נוצרו אפשר להשאיר בינתיים בבית.
חוזרים הביתה, בהרגשה מצויינת, עם שלושה עוברים בבטן. כן, שלושה! זה אולי הרבה אבל אנחנו כבר למודי ניסיון. גם השבועיים שבאים אחר כך עוברים יחסית בקלות, הכל נראה מבטיח. יומיים לפני הבטא כבר ידעתי שאני בהיריון, עשיתי בדיקה ביתית למרות ש"אסור" וזו החמודה אישרה: אני בהיריון!!!
לרגע הרגשתי כמו כל הזוגות שמשתינים על מקל. אחרי הכול, הנה גם אני גיליתי שאני בהיריון מהמקל ולא מהמזכירה של אסותא. ההתרגשות גדולה, הרי אפשר כבר לראות במקל הפיפי את שני הקווים הברורים, האדומים, המיוחלים - אז סביר להניח שהבטא יחסית גבוהה.
יומיים אחר כך כבר לא הייתה בטא למדוד.
חוזרים לטיפולים, ועכשיו יש לי גם אוסף חדש לגמרי של חרדות.