החברה הכי טובה שלי בהריון. היא נכנסה להריון אחרי שלושה חודשים שהיא ובעלה ניסו. בכלל לא ידעתי שעדיין אפשר להיכנס ככה להריון. זה אפילו כמעט לא טבעי בעיניי שזה אפשרי בלי מחטים וזריקות, בלי רופאים ובדיקות, בלי הרדמה ושאיבה, בלי לראות חלוקים ירוקים ובלי כל הלחץ התמידי שלא מרפה.
גם גיסתי בהריון וגם עוד חברה שזה בא לה בקלות, גם אחד הידידים הכי טובים שלי מהתיכון, הצליח להכניס את אשתו להריון, לכולם זה בא בקלות ואז הם לא ממש יודעים מה להגיד לי, איך לספר לי שהם כבר לא ממש בצד שלי, של אלו שעדיין מחכים.
נמאס לי להיות זו שלא מספרים לה
חברה אחת החליטה פשוט לא לספר לי בכלל, פתאום אחרי תקופה די ארוכה שבה נפגשנו לפחות פעם בשבוע, היא נעלמה לי, לא מצאה יותר זמן להיפגש. גם לי הייתה בדיוק תקופה די לחוצה בעבודה, כך שזה התאים לי וגם השאיר לי הרבה זמן עם אורי. אחרי כמה חודשים, קבענו כל החבר'ה להיפגש והיא הגיעה גם, ביחד עם בעלה ועם בטן של חודש חמישי שהלכה לפחות צעד אחד לפניה.
וואו, הייתי בהלם, מופתעת מהגילוי הישן חדש - ישן עבור כל השאר אבל ממש חדש בשבילי ובשביל אורי. לא שזה מעניין אותו יותר מדי, אני מניחה שהוא אפילו לא ממש שם לב לשינוי שקרה לה בחזית, אבל זה בסדר אני נפגעתי מספיק בשביל שנינו. אני מניחה שכל מטופלת פריון מהמניין היתה מגיבה כמוני. זה הרגיש לי כאילו כל מי שמסביבי מנסה לנהוג בי בכפפות של משי, אבל מצליח להשיג בדיוק את התוצאה ההפוכה. כשראיתי את הבטן שלה הרגשתי קצת מנודה, זה לא שלא שמחתי בשבילה, שמחתי, אפילו מאוד, רק שגם אני רוצה, ואני לא רוצה להרגיש שונה, להיות זו שלא מספרים לה כדי לא לפגוע בה.
חברה אחרת שנכנסה להריון אחריה ודווקא סיפרה די בהתחלה. היא כנראה הבינה כמה נפגעתי מהחדשות שלא סיפרו לי והחליטה להתנהג איתי רגיל. היא התקשרה אליי יום אחד באמצע היום, בדיוק אחרי שחזרתי מהפסקת צהריים וסיפרה לי שהיא בהריון, ממש שמחתי בשבילה, באמת. דיברתי איתה כמעט חצי שעה, התעניינתי במצב הבחילות בבדיקות הקרבות ובאות ובכל ההסתגלות שלה למצב החדש. אפילו הייתי גאה בעצמי על היחס שנתתי לה ואני חושבת שגם היא הרגישה שזה די טבעי לי למרות חוסר ההצלחה היחסי שלי בתחום.
מצד שני, לשלוח לי תמונת אולטרסאונד? יש גבול
היא כנראה הרגישה כל כך נוח שאחרי כמה ימים, בשעות הערב, בדיוק בזמן שבו אני מנהלת שיחות קבועות עם החסידה שלי, קיבלתי ממנה סמס. בדיוק שאלתי את החסידה שלי עד כמה היא דומה לי שאת חוש הכיוון המצ'וקמק שלה היא ירשה ממני, הצעתי לרכוש לה מערכת ניווט משוכללת שתוכל לעזור לה למצוא אותי ואת אורי. אבל היא ענתה לי שגם היכולת הדיגיטלית שלה טעונה שיפור וכנראה אני אאלץ לסמוך עליה - יקח כמה זמן שיקח. אמרתי לה שיש פה למטה הרבה נשים שמחכות וגם אני ביניהן ושיפסיקו לרכל ויתחילו לעבוד בלשגר את הקטנטנים לכל הבטנים הריקות.
בדיוק אז קיבלתי סמס מהחברה ההריונית שלי שתודה לאל לא התביישה לספר לי. יותר מדי לא התביישה, כי הסמס המדובר הכיל את תצלום האולטרסאונד של הבדיקה האחרונה. האמת קצת הופתעתי, אפילו נחנקתי טיפה מהמים שהיו לי בגרון. הרגשתי שהיכולת שלה להתנהג איתי בטבעיות התחלפה במין חוסר רגישות של מלח על פצעים, וזה הרגיש לי, אם אני אנסח את זה בעדינות "קצת יותר מדי מידע".
אורי לא הבין למה אני כל כך מופתעת, או למה נפגעתי, "את לא באמת יכולה לצפות שמישהי שלא עוברת את זה בעצמה תדע בדיוק איך להתנהג" והאמת כמה שאני לא רוצה להודות בזה, כנראה שהוא צודק.
לכל אחת מאתנו, מאותגרות הפריון, יש כנראה איזה מתכון סודי ואישי להתמודדות עם הריוניות- אלה שנכנסות להריון רק מלהריח את האפטרשייב של בני הזוג שלהם, או שבמקרה הגרוע מחכות חודשיים שלמים בשביל לזכות לראות שני פסים על המקלון. מצד שני, מה שבוודאות לא מגיע עם ההריון שלהן, זה יכולת טלפתיה. ואת זה, מה לעשות, בנוסף לכל המשימות שלנו, אנחנו צריכות לזכור. הן לא יודעות מה אנחנו מרגישות וחושבות, והאמת תודה לאל שהן גם כנראה לעולם לא ידעו, אם כולם היו יודעים כנראה שהיו הרבה פחות אנשים בכדור הארץ. אז כדי שלא ניפגע וכדי שהן לא יפגעו בנו אולי כדי להבהיר כמה דברים, לפחות לחברות שלי:
1. אני ממש שמחה על ההריון שלכן. באמת, אני לא אומרת סתם. באמת.
2. אל תתנו לי לחכות. ספרו לי מתי שאתן מספרות לכולן, אני באמת רוצה לשמוע.
3. עדיף שתספרו לי ביחידות. כי כמה שאני שמחה בשמחתכן, עמוק בפנים אני עדיין כואבת את כאבי.
4. גם בטלפון זה עובד. ואולי אפילו עדיף, ככה תשמעו שמחה אמיתית בקול שלי, בלי לראות את העניים האדומות.
5. בהחלט אפשר להשקיע שנייה בבחירת המילים. תחסכו ממני בבקשה משפטים כמו "כנראה שאנחנו ממש פוריים", או: "היה לי התקן, האמת אני לא מבינה איך זה קרה" - גם ככה כואב, לא צריך לסובב את הסכין.
6. ואם אפשר, סננו סמסים עם תוצאות הבדיקות שלכם. לא רק שזה נראה לי עניין זוגי לגמרי, זה קצת הורס לי את ההפתעה, מתישהו גם אני אהיה בהריון, לא?