אני ובעלי זה סיפור אהבה גדול. הכרנו לפני 7 שנים בטעות, דרך האינטרנט, והחלטנו להיפגש. אחרי 3 פגישות היה לנו ברור שזה זה ועברנו לגור ביחד. כעבור 3 שנים החלטנו להתחתן וכבר בהכנות לחתונה החלטנו שאנחנו מפסיקים לשמור, כי אנחנו רוצים להקים משפחה. נרגשים התחלנו לנסות.
אצלך הכל תקין, צריך לבדוק את בעלך
עבר חודש ועוד חודש וההריון המיוחל לא נקלט. החלטתי ללכת לרופא נשים והוא אמר שכדאי להתחיל לבדוק. "הכל תקין אצלך", הוא בישר לי, "מה שאומר שעכשיו צריך לבדוק את בעלך".
בעלי עשה בדיקת זרע והתוצאה הדהימה אותנו: רק 2 אחוזים מהזרעים שלו נמצאו תקינים. הוא שלח אותו לבדיקה חוזרת, על מנת לוודא, והתוצאה נשארה כשהייתה. "טוב, צריך להתחיל בתהליך השבחת זרע", הוא הודיע לנו.
בטיפול הראשון היינו באופוריה. היינו בטוחים שהנה זה מצליח ואנחנו ניכנס להריון בקרוב. הזרע של בעלי הועבר למעבדה, שם הצליחו לדלות מתוכו את השחיינים המצטיינים, בחרו אותם בפינצטה ממש. במקביל, שלחו אותי לעשות שאיבת ביציות.
ההפרייה התבצעה די מהר וכבר למחרת התקשרו אליי מבית החולים שיש לנו 5 עוברים שמחכים להחזרה לרחם. שנינו בכינו מאושר, בהיסטריה. יחד עם זאת, בבוקר ההחזרה קיבלנו בשורה לא טובה: מסתבר ששרדו רק 2 עוברים. החליטו להחזיר אותם בכל זאת.
כעבור שבועיים עשיתי בדיקת דם לבדוק אם אני בהריון. התוצאה הייתה שלילית. אין הריון.
בטיפול השני חזרנו שוב על אותו תהליך. בעלי הלך למעבדה, אם כי בעיר אחרת, והפעם הצליחו להוציא 10 שחיינים במצב מצוין. בפעם הזו, הצליחו להפרות 7 ביציות, אבל הרופא אמר לי "הפעם לא ניקח צ'אנס. נחכה עוד קצת עם ההחזרה ונחזיר רק אחרי 5 ימים, כך ניתן להם סיכוי לגדול עוד קצת". יום לפני ההחזרה הרופא מתקשר אליי. "תראי, משבעת העוברים נשארו רק שלושה, עם שברים. אין סיכוי גדול שזה יצליח, אבל ננסה להחזיר אותם בכל אופן, אולי יהיה נס".
עברתי שוב את תהליך ההחזרה, את ההתאוששות הכואבת ואת הציפייה הלא הגיונית לבדיקת הדם. כעבור שבועיים, בדיקת דם הראתה שוב תוצאה שלילית. הרופא התקשר אלינו וביקש שנגיע אליו. התיישבנו מולו בציפייה וחשש. סיטואציה לא פשוטה. הוא לא מתח אותנו יותר מדי. "אין לי בשורות טובות", הוא פתח. "לאחר שני טיפולים שנכשלו, לא יהיה מוצא אחר: מבעלך לא יהיה לך ילד. צריך למצוא תורם זרע".
הוא נתן לנו מכתב ארוך שהסביר לנו על האפשרויות שעומדות בפינינו: לקחת תורם באופן פרטי או דרך בית החולים. אני חייבת לציין שהטיפולים שעברנו עד עכשיו, היו באופן פרטי, בגלל שהרופא המטפל שלי היה חולה באותה תקופה ובלית ברירה היינו צריכים לשלם עשרות אלפי שקלים על כל טיפול.
למה דווקא לי אין ילדים?
התשובה שקיבלתי לא מצאה חן בעיניי. "בוא ננסה לחזור לקופה", ואמרתי לבעלי. "נראה אם הרופא שלי חזר לטפל". לשמחתי, הוא חזר ונקבע לי תור. הגעתי אליו עם כל התיק השמן שלי מהרופא הפרטי. הוא הסתכל על המכתב שהרופא כתב, שציין מפורשות שבלי תרומת זרע לא יהיה ילד, חשב רגע ואז אמר לי :"המצפון שלי לא יהיה שקט אם אני אשלח אותך ישר לתרומת זרע. בואי ננסה עוד טיפולים ונראה מה יוליד יום".
אספנו את עצמנו והתחלנו סשן טיפולים חדש. בטיפול הזה יצאו שישה עוברים, מהם שרדו שניים. אחרי שבועיים של ציפייה מורטת עצבים שוב קיבלתי תשובה שלילית. הייתי מפוצצת בהורמונים וכל טיפול שלא הצליח היה ממוטט אותי ומשאיר אותי בוכה ומיואשת. לא הבנתי למה דווקא לי אין ילדים.
כעבור חודשיים עשינו טיפול נוסף. הפעם יצאו שמונה עוברים מתוכם שרדו ארבעה: הרופא החליט להחזיר שניים ולהקפיא את השניים הנותרים. פעם ראשונה מכל הטיפולים שעשינו שהיו לנו שני עוברים קפואים. מי היה מאמין. למחרת הלכתי לעבודה ואחת הבנות, שגם היא עברה שנים של טיפולים, אומרת לי שהיא נקלטה. "איך זה קרה?", שאלתי אותה. " מה עשית בשביל שזה ייקרה?". והיא סיפרה לי שהעובר שנקלט אצלה היה העובר הקפוא, וחוץ מזה היא אמרה שבעלה היה לוקח כל יום שן שום וויטמינים לגבר בשביל לחזק את הזרע. "אני לקחתי כמה פעמים ביום טיפות רסקיו ואחרי כל טיפול נסענו לנופש, בשביל להירגע", היא הוסיפה.
למרות זאת, כתלמידה מצטיינת וקשובה, הוריתי לבעלי לבלוע שן שום, קנינו ויטמינים עבורו ושני בקבוקים גדולים של רסקיו עבורי. הבנתי שניסיתי להדחיק את זה אבל הגוף שלי היה באמת היה בסטרס. בדרך חזרה הביתה, לאחר ההחזרה של שני העוברים הקפואים שלנו, שמעתי רדיו. השיר שהתנגן היה "חנהל'ה התבלבלה" . הקשבתי למילים והם נראו לי כסימן: "החתן רוצה להיות לאבא, בן מחנה'לה דרש". כשעברתי לתחנת רדיו אחרת, הייתי בשוק: אותו שיר התנגן גם פה. וזה לא נגמר. למחרת נסענו לאילת ובדרך שמענו שוב את השיר הזה. סימן.
640 ומשהו
היינו בחופש, רק אני ובעלי, שבוע בלי טלפונים. הכי כיף ורגוע ואפילו לא חשבתי בפעם אחת על העוברים שיש לי בבטן. לאחר שבוע עשיתי בדיקת דם והלכתי לעבודה. בדרך כלל אני נכנסת ישר לאינטרנט לראות את התוצאה, אבל בדיוק סיימתי לעבוד ואמרתי לבעלי שנלך לעשות קניות.
באותו רגע אמא שלי התקשרה ושאלה אותי אם כבר ראיתי את התוצאות. "אני הולכת לקניות. אולי תיכנסי את לאתר של קופת חולים ותגידי לי מה את רואה", ביקשתי ממנה. כשאני בצד השני, היא נכנסת ומקריאה לי איזושהי בדיקה. "640 משהו". אני מתעצבנת ושואלת על מה היא מסתכלת, אבל היא חוזרת שוב על המספר הזה. ניתקתי את השיחה בעצבנות והתקשרתי לאחות. "תמשיכי עם הזריקות והנרות", היא אמרה לי. "מה זאת אומרת להמשיך עם הזריקות?", רעדתי. "מה?! לא אמרו לך שאת בהריון?"
ככה גיליתי שאני בהריון, ושה - "640 משהו" הייתה תוצאת בדיקת הבטא שבישרה לי שאני הכי בהריון שיש. כיום יש לי ילדה בת 3 חודשים, שהיא שכפול של בעלי. מאחלת בהצלחה לכולכן.
*השם המלא שמור במערכת
גם לכן יש סיפור הצלחה? שתפו אותנו בסיפורים מרגשים ומלאי תקווה