שיראל (36) שחקנית תיאטרון, במאית ומפיקת הצגות ילדים, ובן זוגה יריב (39) בעל חברת בנייה, יחד כבר 13 שנה. כאשר שיראל החלה בטיפולי פוריות, היא הבינה שסיכוייה להיכנס להריון, אם בכלל, הינם קלושים וכי אם תיכנס להריון, הדבר יסכן אותה ואת העובר שלה.
"גיליתי שיש לי אנדומטריוזיס בדרגת חומרה גבוהה", היא מספרת, "בשל המחלה, טיפולי הפוריות פגעו לי ברחם, ולכן הריון יכול לסכן אותי ואת העובר. החלטתי שאני רוצה ילדים משלי ולא מפחיד אותי שהם יהיו ברחם של מישהי אחרת. לפני שלוש שנים פנינו לכיוון הזה והיום יש לנו את בר ונויה, תאומים בני שנתיים וחמישה חודשים ואת יער בן 5 חודשים. לאחרונה החלטנו להביא ילד רביעי בהליך פונדקאות".
כשהשניים נשאלו האם הם שקלו אי פעם ללכת לכיוון של אימוץ הם שיתפו כי הם מעולם לא חשבו על זה. "רציתי ילדים מהגנים שלי ושל בעלי", מסבירה שיראל, "הביציות שלי טובות, רק ההריון עצמו סיכן אותי. הבנתי שלגדל את הילד שלנו ברחם של מישהי אחרת זה לא נורא".
"כשהחלטתי שאני הולכת על זה, הייתי שלמה עם עצמי"
את תהליך הפונדקאות השניים עברו לאחר שחברת "מנור" העוסקת בתחום חיברה בינם לבין הפונדקאית אשר נבחרה לאחר הליך מיון פסיכולוגי ובריאותי. שיראל ויריב נדרשו לאשר את הפונדקאית לאחר שקיבלו עליה המון אינפורמציה. בכל אחת מהפעמים הקודמות הם בחרו בפונדקאית אחרת.
"בהליך הראשון לא היה פשוט וקל אבל כשהבנו שזו האופציה היחידה כרגע להביא את הילדים לעולם, עשינו הכול כדי להרגיש קרובים", הם משתפים, "היינו איתן בקשר טלפוני, עם הראשונה דיברנו דרך גוגל טרנסלייט, כי היא לא דיברה אנגלית, והיא סיפרה מה עובר עליה. טסנו לגיאורגיה חמש פעמים כדי להיות איתה גם בבדיקות. בהליך השני הייתה לנו פונדקאית שדיברה אנגלית והיה לנו קשר טוב, אבל בגלל הקורונה טסנו פעם אחת לבדיקת מי שפיר לפני שהיה סגר ולא יכולנו לטוס יותר עד הלידה. היינו בקשר הדוק בטלפון, שלחו לנו תמונות ואולטראסאונד, וקיבלנו את כל האינפורמציה שהיינו צריכים".
ומה לגבי תחושה של קנאה?
"ברור שהרגשתי קנאה", מודה בכנות שיראל, "אבל כשהחלטתי שאני הולכת על זה, הייתי שלמה עם עצמי. אמנם הם לא גדלים ברחם שלי, אבל הם שלי. צריך לדעת לשחרר ולהאמין שהיא עושה את המיטב כדי שהילד יגדל בצורה הטובה ביותר. להיכנס לחרדות, פחדים וקנאה, זה בדיוק הפוך ממה שאני צריכה להביא לתהליך".
"הרגשתי שאני יולדת אותם"
כמו שרבים יודעים, תהליך הפונדקאות הוא תהליך יקר במיוחד והזוג חכשורי מתכננים לעבור אותו בקרוב כבר פעם שלישית. "זה באמת לא קל, העניין הכספי הוא פקטור משמעותי", אומרת שיראל, "אני יודעת שיש המון זוגות שעושים את זה באמצעות גיוס המונים והחברה נרתמת. מי שבאמת רוצה, מצליח. לנו המשפחה עזרה, וגם חסכנו כסף שעזר לנו לתקופה הזו ואפשר לנו לעשות את ההליך. עלות הליך כזה היא בסביבות 300,000 שקלים ללידה. לא משלמים הכול בבת אחת, יש הסכמים עם הבנק שנותן הלוואה, אפשר למצוא דרכים".
נכחתם בלידות?
"בלידה הראשונה הייתי והרגשתי שאני יולדת אותם. הייתה בינינו קרבה גדולה. בלידה השנייה לא יכולתי להיות בגלל הקורונה, אבל היינו בגיאורגיה וחיכינו ללידה. הפונדקאיות יולדות בשבוע 38, בתאריך שנקבע מראש. עושים להן זירוז, כדי שהזוגות יוכלו להיות בלידה ולא תהיה לידה בהפתעה. חיכינו בדירה עם זוגות נוספים והיה מרגש".
הסיפור של שיראל ויריב אמנם מרגש אך להליכי פונדקאות ישנם לא מעט מתנגדים הטוענים כי מדובר בניצול של נשים חלשות, שכירות רחם של נשים המגיעות מרקע של עוני ואין להן למעשה בחירה חופשית על גופן. כל זה מבלי להתייחס להשלכות הפסיכולוגיות והפיזיות של התהליך. למרות זאת, בחוויה של שיראל המציאות היא אחרת לגמרי. "אני יכולה לספר מהחוויה שלי כמי שנסעה המון פעמים לגיאורגיה", היא משתפת, "ראיתי אינספור פונדקאיות והן כל כך רוצות לעשות את זה, לא בכוח אלא בלב שלם. הרגשתי כמה הפונדקאית רצתה להביא את הילד שלי לעולם ולא הייתה נותנת את הרחם שלה אם לא הייתה רוצה לעשות את זה באהבה שלמה וברצון מלא. לא רק שהן רוצות, הן צריכות את זה. בזכות זה שהיא עזרה לי, אני עזרתי לה להביא ילד עולם. היא לא יכלה להביא ילד משלה ללא הכסף שקיבלה ממני. היא חייכה בסוף הדרך וזה מרגש בצורה בלתי רגילה. רק מי שעבר את זה יכול להבין".
כמי שעוברת את ההליך בפעם השלישית, יש לך טיפים לאנשים שעומדים לפני הליך פונדקאות?
"אני ממליצה להיות בקשר עם הפונדקאיות. יש נשים שממש לא רוצות להיות בקשר ולא רוצות לראות אותן אחרי הלידה, כי זה מקשה עליהן. אני לא יכולה לדבר בשמן, אבל אני חושבת שלבנות האלה מגיע שנהיה איתן בקשר. אנחנו שלחנו להן מתנות וכסף לילדים שלהן וזה מה שעזר לי להתקרב ולדעת אצל מי הילדים שלי נמצאים. חוץ מזה כדאי להאמין שזו הדרך שלך ולדעת לשחרר - זה השיעור הכי חשוב שלמדתי. לסמוך ולהאמין, ובסוף זה קורה".