ברוכים הבאים לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
נכון, לרוב ארצות הברית יושבת על המשבצת הנחשקת הזאת אבל הפעם מדובר בחבל הארץ הקסום בתבל הנקרא ”טיפולי פוריות לנד".
עברו שלוש שנים מהרגע בו ילדתי את דור שלי, האוצר של חיי, ומאז אני מנסה לשכפל את ההצלחה הזאת אך נכשלת. בשלוש השנים שעברו מאז שכתבתי את טור ההיריון שלי כאן לא ישבתי על זרי הדפנה ללא מעש, להיפך, עבדתי קשה למדי.
תקציר הפרקים הקדומים למי שהפסיד: נעים מאוד, דבורי ויינר. בעבר המאוד רחוק: רווקה מתל אביב, בעלת הטור "בת 35, רווקה" אשר סיפר על חיפושיי אחר חתן וחוויותי עם רווקים משוקצים שונים.
בעבר הלא כזה רחוק: בת 37, נשואה לשי, בהיריון ראשון. אזור מגורים: מחוז הבורגנות רעננה. תחביבים עיקריים: בליסה עבור פלוגה שלמה, כתיבת טור היריון חתיך והכנה מנטלית לרגע שבו החיים שלי ישתנו לעד (וגם המשקל שלי!).
אז מה בעצם עשיתי מאז?
האמת, הייתי סופר עסוקה. בשלוש השנים האחרונות עבדתי קשה בתחום השחלות והרחם, מה שנקרא. העברתי חודשים בניסיונות להיכנס להיריון, ללכת למעקב ביוץ בקופת חולים, לקבל מחזור, להתאכזב וחוזר חלילה.
לפני שנתיים, הצלחתי להיכנס להיריון ולא היה גבול לשמחה שלי. אפילו צילמתי את דור, שהיה אז תינוק קטן בן שנה, מחזיק שלט המבשר לשי שאנחנו בהריון. אחרי 9 שבועות, בבדיקה רנדומלית גילו שאין לעובר דופק והייתי צריכה לעבור הפלה. השבר היה נורא. חזרתי ללופ של עוד כמה חודשים של ניסיונות-מעקב ביוץ-אכזבה ואז התרחש נס נוסף וגיליתי שנקלטתי שוב. להיכנס פעם שנייה להיריון טבעי, בגילי, זה נתון מרגש עד מופלא. שוב צילמתי את דור, הפעם כבר בן שנתיים, בסדרת תמונות מדליקה עם שלט המבשר לשי שאנחנו בהיריון. טעות. אחרי כמה שבועות, בשבוע 6, הרגשתי לא טוב והפעם גיליתי שהגרלתי היריון חוץ רחמי בלוטו הילודה. פה כבר שקלתי לתקוע לעצמי מזלג לעין או סתם להתחיל לצרוח לשם ההנאה.
למה, אלוהים?!
זה לקח יותר מחודש עד שהסבל הפיזי וההחלמה הסתיימו. בנוסף, רק כדי לתבל בקצת פלפל את המצב, התבשרנו שעלינו להמתין שלושה חודשים עד שבכלל נוכל לנסות שוב, מאחר והזריקו לי חומר כימותרפי כדי לסיים את ההיריון הלא תקין בחצוצרה. חייבים לחכות את פרק הזמן הזה כי החומר עלול לגרום למומים בעובר. נכנסתי למערבולת של מחשבות שליליות ומיואשות. לא מספיק שעברתי את הסיוט הזה, פיזית ונפשית, שוב! לא מספיק שהגיל לוחץ עלי ומניח באופן קבוע את רגלו השמנמנה על קנה הנשימה שלי, אני צריכה עכשיו גם לחכות כל כך הרבה זמן?! למה אלוהים, למה?
haven't that jewish girl suffered enough?
אחרי הרבה שיחות עם עצמי ואנוכי החלטתי לחזור לאיזון הפנימי ולאופטימיות שלי ולשנס מותניים לבאות. ספרנו אחורה במשך שלושה חודשים, המתנו בסבלנות מהולה במריטת שיערות והחלטנו שחוזרים לעניינים ובגדול.
אז מה עכשיו?
ברגע שהסתיימו שלושת החודשים, פצחנו בשיר, פיזרנו קונפטי ועלינו להקבצה ב' של עולם הטיפולים – הזרעות. לא אלאה אתכם בעונג החינני הזה, רק אומר שהוא לא צלח ושוב עצרנו כדי לחשב מסלול מחדש. בסיום ועידת הפיסגה הזאת הוחלט ברוב קולות (שלי, שי זרם) לעבור רישמית להקבצה א' – טיפולי IVF (הפוגה דרמטית). לומר שזאת היתה החלטה קלה? ממש לא. חשבתי שאנצח את המערכת ואצליח להיכנס להריון טבעי נוסף, בלי להכניס לגוף שלי טון הורמונים ושאר ייסורים. אבל, החלטנו שחשוב יותר לא לבזבז עוד זמן והחלטנו לצאת לדרך. מכאן הכל זרם די מהר. הוגשה בקשה לקופת החולים, היא אושרה, בחרנו את בית החולים בו נרצה לבצע את התהליך ונקבעה לנו פגישה עם הרופא החדש שילווה אותנו בתהליך.
כהרגלי, אני כמובן מלאת חששות ומחשבות. מה יהיה? איך זה ירגיש? זה יכאב? זה בכלל יצליח? אין לי ברירה אלא לצאת למסע הזה ולגלות.
וכן, אני יודעת, יש כאן דיסוננס. כולן מבקשות שיצאו להן מהרחם ואילו אני, מכניסה אתכם לשם כמו מדריך טיולים על ספידים. אבל, כמו תמיד אצלי, יש לחשיפה הזאת מטרה. כל כך הרבה נשים חוות קשיים בתחום הזה. המוני נשים בכל טווח הגילאים, שלא מצליחות להיכנס להיריון ועוברות טיפולים לא פשוטים, והנושא כמעט שאינו מדובר.
אז אני פה לכתוב על הדרך הזאת, לספר מה עושים, כמה ואיך. להעניק מידע למי שעומדת לצאת לדרך הזאת או מתלבטת, והכי חשוב, לתת לה להבין שהיא לא לבד.
דבר אחד אני יודעת בוודאות. אם אהיה שוב בהיריון, יותר נכון - כשאהיה שוב בהיריון, אין יותר צילומי מדליקים של דור לשם הבשורה.
דבורי ויינר היא בלוגרית נשים והורות ובעלת האתר Beerburim