"גיל 33 זה זמן טוב להביא ילדים. התחלנו לנסות וכמו כל זוג שלא מצליח בשנה הראשונה הפנו אותנו לבדיקות, אז התברר שיש לשי ספירת זרע ממש נמוכה וגם שלי יש מעט ביציות", מספרת יוליאנה סופוצנצקי (41) מנס עמים, "לאחר שאספנו מסמכים ואישורים, התחלנו טיפולי הזרעה, טיפולי הורמונים, בדיקות. זה לא היה נעים לקבל הורמונים, וזה גרם לי לכל מיני תופעות בגוף, בעיקר עלייה במשקל, ונאלצתי להקפיד מאוד על דיאטה".
במשך חמש שנים עברה יוליאנה טיפולי IVF. במהלכם הצליח פעמיים להיכנס להריון. אך לרוע המזל פעם אחת הייתה מחוץ לרחם ובפעם השנייה הייתה הפסקת דופק בשבוע שביעי.
"זה היה מאוד לא קל אבל אחרי הפלה היה לי יותר קל לעומת אחרי טיפול עשירי שאין הצלחה. היה שלב שבו רציתי להרים ידיים, ממש לפני הטיפול שהצליח. החלטנו לפני הטיפול שאנחנו מנסים עוד שלוש פעמים ויוצאים מזה. אחרי 16 טיפולים, הפסקנו כבר לספור. אמרנו שאם לא יצליח נלך על תרומת ביצית. לא כל כך רצינו, כי רצינו שהילד יהיה שלנו, אבל מצד שני רציתי ילד ולא שינה לי כבר איך הוא יגיע, חשבנו גם על אימוץ. בעבודה שלי יש הרבה אנשים עם ילדים מאומצים, ואני מכירה ילדים שאימצו אותם מאיזה 'חור' ברוסיה וגדלו בארץ להיות אנשים שמחים ומוצלחים".
בדרך הארוכה שעברו עד להריון יוליאנה ושי שמעו את כל הקלישאות האפשריות. "כל אחד צריך לדעת מה קורה אצלך, היו שואלים אותי 20 פעם ביום למה אתם מחכים אתם כבר לא צעירים, אחר כך יהיה יותר קשה להביא ילדים, השעון מתקתק, וכו'. עברתי את אותו סרט כשהתקרבתי לגיל 30 ולא הייתי נשואה. הייתי עונה להם בציניות ומכניסה אותם למצב לא נעים. כדי להתמודד עם מה שקורה לי, הייתי בקבוצת תמיכה דרך קופת חולים וראיתי שיש עוד זוגות כמוני. יש לי חברה שעזרה לי, היא עברה לידה שקטה, כך שהיה לי עם מי לדבר. ההורים שלי גרו אז ברוסיה, ולא ידעו על מה שעובר עליי".
ואז הגיעה הבשורה – ד"ר גניה זיסקינד מבית חולים בני ציון בחיפה הציעה ליוליאנה לנסות שיטה חדשה של מיפוי זרע. בעזרת השיטה הזאת נעשה מיפוי של זרעים חלשים ולמעשה מובטח שרק זרעים טובים וחזקים יחזרו לרחם. "הילד שלנו הוא הילד הראשון בארץ שנולד בשיטת MACS. הבעיה ברפואה שמתמקדים באישה ולא באיכות הזרע של הגבר, כי זה דורש ציוד יותר יקר ובתי חולים לא משקיעים בזה, והרבה פעמים יש ספירת זרע נמוכה".
ההיריון המיוחל הגיע, ואיתו הפחדים והמהמורות. "יש לי איקס שביר וזו מחלה גנטית שיכולה להיות לילד, כל ההיריון פחדתי שזה יעבור אליו. בכל פעם שהלכתי לבדיקה חששתי שאני אגלה שיש הפסקת דופק. בסקירה ראשונה שהיינו בה, הרופא מסתכל על האולטרא סאונד ומספר לנו על תזוזות העובר וכל מה שהיה לנו בראש זה: אז יש לו דופק?"
בשבוע 13 הגיעה בשורה מרה. אביה של יוליאנה סבל סרטן בשלב מתקדם. משלב הגילוי ועד מותו עברו רק שבועות ספורים. "אחרי שעברנו בדיקת מי שפיר, טסנו למוסקבה להלוויה. אבא שלי נפטר כשהייתי בשבוע 19 מבלי לדעת שיש לו נכד. כשאימא שלי ליוותה אותנו לאחר הקבורה לנמל תעופה, הראיתי לה את בדיקת האולטרא סאונד, היא שמחה למרות המצב. כשחזרנו לארץ, שכנענו אותה לבוא לכאן ולפני שנה היא הגיעה".
בשבוע 36 יוליאנה עברה תאונת דרכים, כשרכב נכנס בה מאחור. המכונית שלה נהרסה כליל, אבל היא יצאה מזה בשלום. כשבנה נולד הוא קיבל את השם חיים, על שם אביה של יוליאנה שנפטר. "הוא מאוד דומה לו. בקרוב חיים יהיה בן שנתיים. במשך שנה בכל פעם שהתעוררתי מהשינה, לא האמנתי שיש לי ילד".
"אמרו לי שעדיף לקחת אישה אחרת"
מיסא אבו סיבתאן הייתה בת 19 כשהיא ואחמד ניסו להיכנס להריון לפני 10 שנים. שנה לאחר שההיריון לא הצליח, הם החלו לעבור הזרעות ולאחר שגם אלו לא עזרו, עברו ל-IVF. בטיפול הרביעי מיסא נכנסה להריון שהחזיק רק 4 חודשים. הסברה הייתה שלא הייתה זרימת דם מספקת לעובר מחבל הטבור.
"בכל פעם שישבתי עם הרופאים הם אמרו שאין בעיה. עברתי בדיקת זרע מיוחדת ואמרו שאין בעיה, אבל בכל פעם שהיו שואבים למיסא 20 ביציות, היה מגיע טלפון אחרי שלושה ימים שבו נאמר לנו שזה לא הצליח ואין הפריה. זה שיגע אותנו, כל כך הרבה שנים בלי ילד", מספר אחמד.
אחמד ומיסא ניסו הכול כדי לגרום לזה להצליח. הם ביקרו כל מיני רוקחי תרופות טבעיות, בכל פינה בארץ. אחמד נסע למכה בסעודיה, ושם במקום הכי קדוש למוסלמים ביקש שמיסא תיכנס להריון ושיהיה להם ילד. המשפחה ניסתה לתמוך ועודדה להמתין בסבלנות, אך מצד שני גם הציעה לאחמד להתחתן עם אישה נוספת, שתביא לו ילדים.
"בכל לילה שהלכתי לישון הייתי מוצא את מיסא בוכה במיטה והייתי מנסה לחזק אותה והבטחתי לה שהיא תהיה איתי כל החיים. היא פחדה שאולי אני אתחתן עם אישה אחרת. כי אצלנו אם אישה לא נכנסת להריון כמה שנים, הגבר מתחתן עם אישה נוספת. תמכתי בה ולקחתי אותה לטיולים בחו"ל כדי שתהיה לה הרגשה טובה".
התפנית הגיעה דווקא מצידו של אחמד. הלל לייבוביץ' – מנהל "רמת תמיר – דיור מוגן" – מקום העבודה של אחמד, הוא חבר הנהלה בשערי צדק. הלל לקח את אחמד למספר רופאים בבית החולים, ואלו הציעו לאחמד לעבור את בדיקת MACS.
"ביני לבין עצמי אמרתי שאני בטח מבזבז את הזמן שלי. בכל פעם ניסו תרופות אחרות וזריקות אחרות. ציפיתי שגם הפעם תהיה תשובה דומה. אבל להפתעתי הרופא התקשר אליי ואמר שיש הפריה אחת, והתלבטו אם להחזיר מיד או אחרי חודש כי הייתה למיסא בעיה רפואית, בחרתי שיחזירו מיד ואז היה הריון. הייתי מאוד מרוגש והתחלנו לשמור. מיסא גרה 6 חודשים אצל אימא שלה, שכבה כמו מלכה ולא עשתה כלום חוץ מלצאת לחצר ולטייל או לאכול. אחרי 6 חודשים היא עברה לבית של אימא שלי ושכבה שם עד הלידה".
מוחמד הקטן יחגוג בקרוב שנתיים, ומיסא ואחמד צפויים להתחיל בקרוב טיפול נוסף. "אני יודע ש-18 זוגות הצליחו להיכנס להריון בשיטה הזו. אני אודה כל חיי להלל, הוא השיג את הרופאים הטובים שעזרו לנו ועזר לנו לממן את הבדיקה ואת הרופא הפרטי שהיה לנו בלידה. אחרי שמוחמד נולד עשינו להלל חפלה".
התפללתי שיגיע
"הכול היה בסדר אצל שנינו, עדיין לא ידוע מה הייתה הסיבה שלא יכולנו להיכנס להריון", מספרת חווה ויסבורט (30) מביתר עילית. כשהיא ויעקב (35) נפגשו לפני שמונה שנים, הם כבר החלו לנסות להיכנס להיריון "כי יעקב כבר לא היה צעיר".
אחרי שנתיים ללא הריון, החלה חווה לקחת הורמונים ולעבור טיפול. שש הזרעות וששה טיפולי IVF ללא היריון. לקושי הפיזי והרגשי התלווה גם קושי חברתי. מעגל החברים של חווה ויעקב הפך מזוגות רווקים להורים, והם נותרו מחוץ למעגל.
"היה לי מאוד קשה, לכל החברים שלי יש ילדים ולי אין, נשארנו לבד. כבר לא היה לי על מה לדבר עם אנשים, כל האימהות הצעירות מדברות על הילדים שלהן ועל שלבי ההתפתחות, ונשארתי עם קבוצה של אנשים כמוני. בבית החולים הצטרפתי לקבוצת תמיכה וראיתי שאני לא לבד".
לאחר ה- IVF השישי הרופא שליווה אותם תקופה ממושכת הציע להם לנסות לעבור לרופא אחר כי הרגיש שניסה הכול ולא הצליח לעזור להם, ואולי במקום אחר ימצאו מזור. "ממש לא רציתי לעזוב אותם כי הוא האמין בהצלחה שלנו וגם בשבילו זה היה קשה. הוא אמר לנו שיש בדיקה שהיא עדיין לא מפורסמת אבל אפשר לנסות אותה ושאין לנו מה להפסיד. הסכמנו מיד. אלו היו השבועיים הכי קשים בהמתנה לתשובה, כי הרגשתי שאם זה לא מצליח הפעם, אני צריכה לחפש מקום חדש ורופא חדש, ולא ממש רציתי".
גם הפעם חווה ציפתה לאותה שיחה שוברת לב שהורגלה לשמוע לאחר ניסיון נוסף להיכנס להריון בה נאמרות לה המילים: " סליחה, זה לא הצליח". אבל הפעם הרופא התקשר מוקדם מהרגיל. "הוא אמר לי מגיע לך מזל טוב, ושמעו שהקול שלו היה מלא שמחה, הוא הפך להיות כמו משפחה. מיד נסעתי לבעלי לעבודה שלו כדי לבשר לו. זה היה רגע יותר מרגש מאשר יום החתונה שלנו".
בקרוב חיים יחגוג שנתיים להיוולדו. "קראנו לו חיים כי הוא החיים שלנו. אני אישה דתייה, התפללתי הרבה שיגיע, אבל אני מאמינה שהתפילה הולכת ביחד עם הרפואה. הכי חשוב בעיניי זה לא לאבד את האמונה, כי כשמאבדים אמונה זה לא יצליח".