הבשורות הפחות נעימות הן שאצל נשים, הירידה בכמות ואיכות הביציות מתחילה להיות ניכרת מגיל 37 -38 ואילך והופכת להיות משמעותית מעבר לגיל 40. הסיבה לכך היא שבמהלך כל מחזור חודשי מגוייסות עשרות או מאות ביציות, כאשר רק אחת מהן מתפתחת והשאר מתנוונות. כך שלמעשה כל שנה "הולכות לאיבוד" אלפי ביציות. ואם זה לא מספיק, אז חשוב לדעת שעם העלייה בגיל - יש גם ירידה משמעותית באיכות הביציות שנותרו ויכולתן לעבור הליך של הפרייה, השרשה ברחם והתפתחות לכדי היריון ולידה של ילד בריא.
למרות שבארץ ניתן לבצע טיפול ממומן על ידי הרפואה הציבורית עד גיל 45 , בפועל, כבר מעבר לגיל 43, הסיכוי לקחת הביתה ילד בריא מסתכם באחוזים בודדים. נשים שמגיעות לגילאים האלה ורוצות להביא ילד לעולם, יזדקקו כמעט תמיד לתרומת ביציות. אלא שמעבר לגורם הגיל, ישנן סיבות נוספות שמביאות נשים לשלב של תרומת ביציות:
1. נשים בכל גיל שלא הגיבו לטיפולים קודמים, כלומר לא מייצרות ביציות, או מייצרות ביציות שלא הופרו או לא היו מתאימות להחזרה לרחם.
2. נשים שעברו כריתת שחלות.
3. נשים עם מחלות גנטיות אשר אינן מייצרות ביציות.
4. נשים אשר הגיעו למצב של אי ספיקה שחלתית בגיל צעיר (גיל מעבר מוקדם) מסיבות שונות.
בקרב נשים אלה, הסיכוי המרבי, או היחידי, להשגת הריון, הוא על ידי שימוש בביציות איכותיות של נשים צעירות.
עוד ב-9 חודשים:
>> בת 40 ולא עשיתי מי שפיר: מה אכפת לכם?
>> טור אישי: איך זה מרגיש כששואבים לך ביצית?
>> כשילדיי היו בפגייה, הבנתי מה עליי לעשות בחיים
אז איך זה עובד בעצם?
התנאים למימוש התהליך: כאשר ההליך נעשה בישראל - גם התורמת וגם הנתרמת חייבות להיות תושבות ישראל. תורמת ביציות יכולה להיות אישה המצויה בעצמה בטיפולי הפרייה, או אישה בגיל 21-35 שמתנדבת לתרום ("תורמת מתנדבת") ואינה נמצאת בטיפולי הפריה. בטיפולים הנעשים בישראל, יישמרו פרטי התורמת, הנתרמת ונותן הזרע במאגר מידע ייעודי. לאחר הלידה יירשמו הפרטים האמורים במאגר רישום יילודים.
מדובר בתהליך ארוך ורב שלבי שמתחיל בהחלטה על גיוס תורמת. לנשים בישראל, ישנם שני מסלולים לקבלת תרומת ביציות. האחד הוא תרומת ביציות מתורמות ישראליות בארץ, שמתרחש כולו בארץ. השני הוא תרומת ביציות מתורמות לא ישראליות מחו"ל.
במקרה של תרומה מחו"ל - התורמת שאינה ישראלית עוברת שאיבה בחו"ל לשם מועבר הזרע של בעל הנתרמת, ולארץ חוזרות ביציות מופרות. כלומר, רק הליך החזרת הביציות המופרות נעשה בארץ ולכן החוק המחייב שהתורמת והנתרמת יהיו ישראלית בלבד, אינו חל. הנתרמת והתורמת מתחילות בסדרת בדיקות וטיפולים להשלמת התהליך הרב שלבי של שתיהן שהינו שונה לחלוטין ונבדל זה מזה.
כמה זה עולה: הליך תרומת הביציות מנשים ישראליות איננו נפוץ בישראל, מכמה סיבות: מצאי התורמות בארץ נמוך מאד וזאת למרות העלאת התגמול לתורמת הביצית ל- 19,000 שקל. בנוסף, כתוצאה מזמני ההמתנה ארוכים, נשים רבות מעדיפות שלא לדחות את הטיפול, ולקבל תרומת ביציות של נשים לא ישראליות מחו"ל. מרבית הנשים שתורמות ביציות בעולם, עושות זאת בעיקר מטעמים כלכליים, ורק מעטות (אם בכלל) מטעמים אלטרואיסטים.
כמו כן, קיים הבדל כלכלי גדול בין עלות הטיפול לנתרמת בארץ ובחו"ל: עלות מחזור הטיפול לנתרמת המקבלת תרומת ביציות מחו"ל נעה בין 27,000 -30,000 ש"ח, ולעומת זאת עלות מחזור הטיפול לנתרמת שתקבל ביציות מתורמת ישראלית תעמוד על 10,000 ש"ח.
שלבי הטיפול בתורמת הביציות
לאחר בחירת הנשים המתאימות לתרום ביציות, הן מקבלות טיפול הורמונאלי, שמטרתו לגייס מספר ביציות, לעומת אחת במחזור טבעי של האישה. במהלך הגירוי ההורמונאלי שנעשה בזריקות יומיות, מתבצעות בדיקות דם ואולטרה סאונד, להערכת גדילת הזקיקים (הזקיקים הם אותם מבנים הקיימים בשחלה ואשר בתוכם נמצאת הביצית, אשר מפאת גודלה הקטן, ניתן לראותה רק במיקרוסקופ). במועד שבו גודל הזקיקים ורמת ההורמונים בדם מתאימים לשלב שבו הביציות שבתוכו בשלות, מתבצעת שאיבת הביציות מהתורמת. התרומה היא אנונימית, הנתרמת מקבלת מידע כללי לגבי תכונות חיצוניות של התורמת ומאתרת מספר תורמות מתאימות.
כיצד שואבים את הביציות? מדובר בהליך המבוצע בהרדמה קלה, ונמשך כ-20 דקות. במהלכו נדקרים הזקיקים תחת הסתכלות אולטרה סאונד, על מנת לשאוב את הביציות הנמצאות בתוכם. לאחר השאיבה, נעשית הכנת זרע בן הזוג או זרע תורם שנבחר על ידי הנתרמת, לצורך הפרייתו עם הביציות שנשאבו. מספר הביציות שהופרו ואיכותן נבדקת בימים הקרובים (יש לזכור שלא כל זקיק מכיל ביצית ולא כל ביצית היא בשלה וברת הפריה).
שלבי הטיפול בנתרמת
נתרמת הביציות עוברת תהליך הכולל תשאול ובחינה של ההיסטוריה הרפואית שלה ושל משפחתה. עליה לבצע בדיקות רפואיות מקדימות, בנוסף לבדיקות המיועדות לנשים בקבוצת הגיל שבו בדרך כלל מתקבלת תרומת ביציות (לדוגמא בדיקות שד, תיעוד מצב בריאות מרופא משפחה, בדיקת E.K.G ועוד).
בנוסף, מומלץ שבן הזוג או תורם הזרע של נשים המיועדות לקבלת ביציות - יעבור את כל הבדיקות הגנטיות המתאימות. במידה ותימצא אצל נותן הזרע נשאות למחלה גנטית כל שהיא, יש לבצע לתורמת, בנוסף לבדיקות השגרתיות, גם בדיקה גנטית מיוחדת שתשלול נשאות למחלה גנטית כמו למקור הזרע.
לאחר שלב הבדיקות והשלמת תהליך התרומה מהתורמת והפריית הביצית, מגיע שלב החזרת העוברים לרחמה של הנתרמת. החזרת העוברים לנתרמת יכולה להיעשות בשני מצבים.
אפשרות ראשונה - החזרת עוברים טריים. לצורך כך, יש לתאם סינכרוניזציה של מועד בשלות הביציות ושאיבתן מהתורמת, עם בשלות רירית הרחם של הנתרמת המיועדת לקבל את העוברים לרחמה. בהתאם לאופי מחזורי האישה ולגילה, ניתן לבצע החזרה במחזור טבעי של הנתרמת, או בשילוב של תמיכה הורמונאלית, על מנת להגיע לתאום מקסימאלי של התורמת והנתרמת.
אפשרות שנייה - החזרת עוברים מוקפאים. במידה ולנתרמת עדיין יש מחזורים סדירים ולא ניתן לבצע סינכרוניזציה מדויקת בין התורמת לנתרמת, העוברים המוקפאים יכולים להיות מוחזרים במחזור טבעי של הנתרמת, או במחזור שבו מתבצעת הכנה של רירית הרחם, על ידי מתן הורמונים הגורמים לגדילה תקינה של רירית הרחם. הטכנולוגיה הקיימת היום להקפאה מהירה של הביציות המופרות מאפשרת הישרדות גבוהה לאחר ההפשרה. לאחר ההחזרה, יתכן צורך בתמיכה הורמונאלית לאחר החזרת העוברים, הנקבעת על ידי הרופא המטפל בהתאם לנתוני הנתרמת.
מהם סיכויי ההצלחה של הטיפול בתרומת ביציות ?
* הכותב הוא מומחה לטיפולי פריון והפריה חוץ גופית ומנהל יחידת טיפולי הפריון וההפריה החוץ גופית "אסותא" ראשון לציון, והוא ירצה בנושא תרומת ביציות בכנס השנתי של "המרכז הארצי לפריון" בשיתוף פרופ' משיח, שיעסוק במחלוקות מדעיות וכלכליות בטיפולי פריון. הכנס שיתקיים ב-27/11 פתוח לקהל הרחב. לפרטים והרשמה