מילי אביטל, שני כהן, הדר לוי, עלמה זק, ליאת הר-לב רותם זיסמן כהן, מריה קארי, ניקול קידמן, קורטני קוקס, קים קרדשיאן, אמה תומפסון, ג'ניפר אניסטון, שרה ג'סיקה פארקר, סלין דיון, ג'יימי קינגהן רק חלק זעיר וקטן מתוך רשימה ארוכה ומכובדת של נשים מוכרות ששיתפו בתקשורת וחשפו את קשיי הפוריות שלהן. אלו זכו לראיונות עומק וכתבות שער ודיברו בפתיחות ובכנות על המסע שעברו, האתגרים והקשיים בדרך לתינוק המיוחל. הפתיחות בנושא והמודעות הרבה היא מבורכת ומנחמת במיוחד עבור כל אותן נשים שנמצאות במסלול דומה. אולם קשה מאוד לומר את אותו הדבר בגזרה הגברית.
"שמחתי כשגיליתי שהבעיה היא אצלי"
יצחק דהן מפתח תקווה, אבא לתינוק בן 7 חודשים דווקא שמח לגלות שהבעיה אצלו, כי מכאן, הוא מסביר, אפשר רק לטפל. "אשתי ואני ניסינו להביא ילדים במשך 4 שנים. גם כשהייתה מצליחה להיקלט - ההריון היה נופל. הלכנו להמון רופאים שלא עלו על הבעיה. אז דווקא כשעלו על זה שהבעיה אצלי - שמחתי. כי זה אומר שסוף סוף יש קצה אור. יש פתרון לבעיה. הרופאים פשוט דבררו לנו את הבעיה כפי שהיא. יש דלקת באזור וצריך לטפל בה נקודתית עם אנטיביוטיקה וצריך גם מיון זרע. סוף סוף יש פתרון כי לא ידענו מה הבעיה. הייתה תקווה גדולה פתאום. סיפרנו לכל מי שהתעניין וגם למי שלא. לא ראינו בזה בושה. להפך, אנחנו מרגישים שליחות להפיץ את הבשורה שאפשר לטפל בזרע של הגבר ואז להיקלט בקלות ולא לעבור שנים של טיפולים לשווא. לא הרגשתי צורך להסתיר. אבל במרפאה תמיד הרגשתי סוג של התכנסות מצד המטופלים. אני מניח שזה קשור לעידן חדש בו גברים מרשים לעצמם להעז יותר אז מבחינתי לספר לכולם שיש בעיה בזרע זה דבר טבעי ביותר. אנחנו חיים בעולם מזוהם, רוכבים על אופנוע, מסתובבים עם ג'ינסים שלוחצים, עם הנייד צמוד לאשכים אז טבעי שיהיו לנו בעיות בזרע. היום אני אבא לתינוק מקסים וכשהוא מביט בי עם החיוך שלו אני מבין שזה שווה הכל".
שמעון (שם בדוי) מהצפון בחר שלא להיחשף אבל היה לו חשוב להסביר את הצד שלו בתמונה. "ניסינו שנתיים להיכנס להריון. כשהבנו שהבעיה היא אצלי, מעולם לא שיתפתי אף אחד בנושא. מבחינתי אני לא מספיק גברי אם לא הצלחתי להכניס את אשתי להריון בצורה טבעית ונזדקקנו לטיפולי פוריות. הרופאים אמרו לנו בצורה עניינית וברורה שיש לי מיעוט תאי זרע ומה שכן יש - הם עם מיעוט תנועה. הזרעים מאוד חלשים. הסבירו לי שצריך לעבור מיון תאים וגם שאני צריך לקבל זריקות פעמיים ביום להגביר את הייצור של תאי הזרע. טיפלנו בזה בסודיות מוחלטת. האדם היחיד עד היום שיודע שעברתי טיפולי פוריות זאת אשתי. קשה לי להוציא את זה החוצה. מקווה שאולי בעתיד. היום הילד שלנו בן 3.5 ובקרוב נרצה להתחיל תהליך נוסף".
גם כאשר מתברר שיש בעיה, הגבר ימצא תמיד את האשמה שוב באשה
וזו אכן ה-סיבה הגדולה מדוע גברים רבים משתיקים ומסתירים. "כפי שאני רואה את הדברים, ישנן מספר נקודות עיקריות: המובילה שבהן היא הפגיעה בגבריות של הגבר, זה שלא מסוגל לתת ולהביא את הדבר הבסיסי ביותר עבורו, זאת למעשה פגיעה במאצ'ו הגברי, איך הוא ייראה בפני עצמו, כיצד הוא יוכל להגיד לאשתו שהבעיה אצלו", אומר אשר מנדל, מנכ"ל מרכז ברטוב. "הגברים לא יכולים לשוחח על כך עם אף אדם, זה מבייש אותם. הנשים יכולות לשוחח על כך בקבוצות פייסבוק, ביציאות במהלך בילוי, באירועים וכו, אך חלילה להזכיר שהבעיה אצל הגבר. לרוב הנשים הן אלה שמתקשרות ומשוחחות אתנו על הבעיה של הגברים, שואלות כיצד ניתן להסביר לו שהבעיה היא אצלו, הן יעדיפו לנסות עוד טיפולי הפריה ועוד טיפול חדש רק לא להגיד לבעל שהבעיה אצלו. הגברים שמגיעים לעשות בדיקת זרע ויש להם קושי במתן זרע, פשוט הולכים מהמעבדה, ישנם גברים שמתלוננים ומתחילים לחפש אשמים.
"בעיה נוספת שאנחנו נתקלים בה היא שהמטופל לא מוכן לעשות דבר על מנת לשפר את איכות הזרע שלו. חלילה מלדבר על כך עם אנשי מקצוע, חלילה מלטפל באמצעות דיקור סיני או לקחת צמחי מרפא. התחושה היא שהגברים לא מוכנים להתאמץ, הבעיה היא בתפיסה שהתפקיד שלו זה להיות הגבר ולתת את הזרע וכל השאר האישה, אין שום מצב בעולם שהבעיה היא שלו, גם כאשר מתברר שיש בעיה, אז הוא ימצא תמיד את האשמה שוב באשה. אנחנו חיים בימי הביניים מהבחינה הזאת, מאוד נוח פשוט להשאיר את הדברים ולא לשנות כלום, וחבל שכך כי זה עניין רפואי ותו לו".