כשעיצבתם את החדר לתינוק, הקדשתם הרבה זמן ומחשבה לבחירת המיטה, קניתם מזרן אורתופדי במאות שקלים והתלבטתם שעות היכן למקם את המיטה ביחס לשידה. בחרתם מצעים, מגן ראש ומובייל של נאס"א, אבל איפה תמקמו את העריסה?
אם חשבתם שדילמת הביות: מלא או חלקי בבית היולדות הייתה מאתגרת, עכשיו אתם ניצבים מול החלטה קריטית לא פחות: האם למקם עריסה בחדר ההורים, או להשכיב את התינוק לישון בחדרו כבר מהיום הראשון. אז קבלו כמה נקודות, בעד ונגד, רק קחו בחשבון שסביר להניח שהוא במילא לא יישן, לא כאן ולא כאן.
עוד בתשעה חודשים:
- האם צפוי בישראל בייבי בום?
- סיפור לידה: ללא כאב, ללא עזרה, בבית, על האסלה
- "חיכיתי להיכנס בחזרה לבגדים הישנים שלי"
בעד: כי אפשר לשלוח יד ולהחזיר את המוצץ בלי לקום
כי לפעמים מספיק רק להושיט יד. ולהחזיר את המוצץ למשכנו, ללטף בטן עצבנית, ללחוש "ששש" כמעט אוטומטי. כל אלה פעולות, שעם קצת תרגול, תגלו שניתן לבצע אותן מתוך שינה – רק בתנאי שהתינוק נמצא לידכם. עכשיו תחשבו שבכל פעם כזו הייתם צריכים לקום, לצאת מהשמיכה ולצעוד אחר כבוד לחדר המדוגם שהכנתם. עושה חשק, אה?
כי אתם לא לבד בבית. בהנחה שאתם לא גרים באחוזה, והתינוק המדובר הוא לא הילד הראשון שלכם, סביר להניח שהבכי שמעיר אתכם בלילה, יעיר גם את שאר הילדים. אז נכון שבדרך כלל רק אמא שומעת את הבכי (ואבא בטוח שהתינוק ישן כל הלילה מגיל יומיים), אבל לא צריך לקחת סיכונים מיותרים וכדאי להפריד כוחות בין הילדים. עדיף אמא ערה עם תינוק בוכה אחד בלילה מאשר אמא על סף איבוד השפיות עם תינוק בוכה, ילד צורח ובעל ישן. חשבון פשוט.
כי אתם הורים גם בלילה. מה לעשות שהמשמרת שלכם לא מסתיימת עם השקיעה. לא שזה משהו אישי נגדכם, אבל כמעט רוב הגורואים של ההורות, כמו ד"ר סירס הנודע, טוענים שדווקא בלילה יש לתינוק צורך גדול יותר בהוריו, ולו רק בידיעה שהם נמצאים לידו. אז תישן, אמא כאן (וגם היא מאד רוצה לישון).
כי אתם רוצים להיות בטוחים. טפו טפו טפו, שלא נדע, חס וחלילה, חמסה חמסה, שום בצל, אבל מסתבר שכאשר התינוק ישן בעריסה ליד אמו, יורדים הסיכויים למוות בעריסה. מחקרים הראו, כי במצב שהתינוק ישן קרוב לאמו הנשימה של שניהם מסתנכרנת, וכך נמנעים מצבים שבהם הילד שוקע בשינה עמוקה מדי ו"שוכח לנשום". אז כשהמחקר לימינכם, אתם לא מתווכחים. לפחות עד עוד 5 דקות כשייצא המחקר הבא ויסתור מהיסוד את כל מה שנאמר במחקר הקודם.
נגד: כי החדר שלכם זה המקום האחרון בבית שנשאר שלכם, תילחמו עליו
כי בסוף הוא יירדם ואתם תישארו ערים. הרשו לנו לנפץ את אחת הקלישאות החבוטות ביותר: "ישן כמו תינוק" זו לא מחמאה – להפך. לתינוקות יש מחזורי שינה של כ-45 דקות, כשבין מחזור למחזור יש התעוררות. במצבים רבים קורה שהתינוק מתעורר בין מחזור שינה למשנהו וחוזר לישון לבד (זה באמת קורה, באמת!). אם זכיתם בתינוק שנרדם שוב בעצמו, ומיקמתם את העריסה בחדר שלכם, תהיו בטוחים שאתם תתעוררו מכל התפתלות, שינוי תנוחה, פיהוק, עיטוש וקיטור והוא, לעומתכם, יחזור לישון. סיכום מצב – הוא ישן ואתם ערים. וחוץ מזה, אל תדאגו, כשהוא באמת ירצה אתכם הוא כבר יודיע.
כי ככה לפחות אבא יצליח לישון. אם את מניקה, אין ממש טעם להעיר את אבא בלילה, עם כל הצער שבדבר. ואם הוא כבר נשאר לישון (ולמען הסר ספק, את תדאגי שהוא יפצה על כך בדרכים אחרות וישלם על כך מחיר מלא), את תפרגני לו בשינה רצופה. גם ככה את קמה להניק, ובלי שום קשר את מתעוררת מכול פיפס, אז על הדרך גם תפרגני לבן זוגך האהוב שינה נטולת רעשים. יכול להיות שאחרי שאבא יבין ששנת הלילה שלו גובה מחיר יקר (בכל זאת בגלל שאת קמה בלילה אז הוא צריך לשלם באמבטיות, ספונג'ה וכלים) הוא יציע לבד לעבור לבקבוקים.
כי בחדר הילדים ישנים הילדים. וזו בדיוק הסיבה שהוא קיבל את השם הזה - חדר ילדים. עם רוח הרטרו המנשבת, יותר ויותר הורים בוחרים לאכלס את הילדים בחדר שינה אחד. אחים שישנים יחד באותו חדר, גם אם בהתחלה הגדולים שבהם משלמים מחיר של אבדן הפרטיות וכמה שעות שינה, גדלים להיות קרובים יותר, מפתחים קשר מיוחד וחולקים חוויות משותפות.
כי החדר שלכם זו הפינה האחרונה שנשארה שלכם. אז אל תוותרו עליה כל כך מהר. בוודאי כבר הבנתם שעם הכניסה הדרמטית של הבייבי הביתה, המרחב הפרטי שלכם הולך ומצטמצם. הרצונות שלכם נדחקים, סדר העדיפויות התהפך ואפילו האמבטיה הופקעה כשהאמבטיה הענקית של התינוק תופסת את כל המרחב ומותירה לכם שביל צר עד לאסלה.
קחו בחשבון שכל הרגל שתרצו להנחיל ייקח קצת זמן, ובמקרה זה גמילה משינה בחדר ההורים עלולה להיות קשה מאוד. אחרי הגזים באות השיניים, ואז ביעותי הלילה, הפחד ממפלצות, משבר האח הנוסף ואין סוף לסיבות שישלחו את הילד למיטת ההורים. לכן, כדאי להקנות לילד את היכולת לישון בחדר משלו מגיל צעיר, בתקווה שגיל שנתיים הנורא, המעבר לגן עירייה או הגיוס לא יגרמו לו לשכוח את החומר שהוא לומד עכשיו.