במשפחה של חברה שלי יש מנהג: בחצר הבית של הוריה ישנו מחסן ציוד לתינוקות עם שקיות בגדים ממויינים לפי מין, גודל ועונת שנה. וכך, כל אחות ובת דודה שיולדת יכולה לבוא להצטייד, ובכל פעם שמגיע הזמן להחליף גרדרובה - פשוט להחזיר את הכבודה למחסן ולא להסתבך עם מקומות אחסון.
אם לא השכלתם להתחתן את דרככם למשפחה הזו, הרי שאתם ניצבים בפני הדילמה: האם להעביר הלאה ציוד ובגדים של התינוקות שגדלים, עד הילד הבא, או לשמור הכל קרוב אל העין והלב? קבלו כמה טיעונים בעד ונגד.
בעד: שלחו לחמכם, רק תרוויחו
1. שלחו לחמכם: נכון, לא קל להיפרד מהציוד היקר שהשקעתם בו כל כך הרבה מחשבה, שיטוטים בחנויות ולא מעט מצלצלין. אבל אם תאמצו גישה רוחניקית למחצה, תוכלי לחשוב על העברת הציוד הלאה כסוג של קארמה: אתם מעבירים דברים שווים, ובבוא היום תקבלו דברים שווים לא פחות בחזרה. ואם יש מעט צדק, יהיה גם בונוס על הנכונות, בדמות שדרוגון קטן לשנת המודל של העגלה, כמה חליפות מכותנה אורגנית ואיזו טרמפולינה רוטטת.
2. לחסוך מקום אחסון. כבר בשלב הקניות הראשוניות, לפני הלידה, הייתם בהלם כמה ציוד נחוץ ליצור כל כך קטן. עכשיו תכפילו את הבגדים במספר עונות השנה, תוסיפו צעצועי התפתחות שמתחלפים אחת לרבעון ועוד ציוד שמשמש לתקופה קצרה בלבד (כמו סלקלים וטרמפולינות), ותקבלו תכולה של קונטיינר שצריכה להיכנס בבוידעם קטנטן. שחררו את הציוד והביגוד הלאה, ושהאחסון יהיה הבעיה של מישהו אחר.
3. ככה יהיה לכם תירוץ לקנות הכל מחדש בהריון הבא. גם האמהות הפדנטיות והאיסטניסיות ביותר יחזירו לך את הבגדים היפים עם כתמי פליטה וקישואים מרוסקים. העגלה תתבלה גם בשימוש זהיר, ומרוב פירוקים והרכבות השידה נראית יותר כמו מיצג פיסולי. יופי של תירוץ לקנות הכל מחדש – גם יצאת צדקת, וגם קדושה מעונה, שנאלצת לגהץ שוב ושוב את האשראי כי הציוד שהשאילה חזר בלוי. ווין-ווין לפולניות.
4. אל תתגרו בגורל. הרי מרפי יושב עם פנקס, ורק מחכה שטירונים כמוכם יטעו. שפכתם כמה אלפיות יפות על מלתחה מדוגמת לבת? אם תתקמצנו ותשמרו אותה לבת הבאה, הרי ברור שתלדו רק בנים. השקעתם באינספור סוודרים עם טרקטורים וגיבורי על? בכל ההריונות הבאים ייצאו לכם נסיכות, ג'אנקיות של ורוד ונצנצים. פשוט תעבירו הלאה, ושמרי לך את הזכות לקבל שקיות משל עצמך (או לרכוש שוב פריטים מהממים) בבוא העת.
נגד: לכו תדעו למי העגלה שלכם תתגלגל
1. לכו תדעו באיזה מצב הדברים יחזרו. גם ככה בגדי תינוקות הם מוצרים מתכלים. מאוד מתכלים. שתיים-שלוש לבישות, והכתמים נספגים עמוק בבד, הגולגולים מהכביסה מתרבים והגומי מתרופף. גם ככה עלה לכם בבריאות לשמור את הבגדים במצב סביר לצאצא הבא בתור, אז למה לסכן את האיזון השביר ולהשאיל אותם למישהו שלא יהיה מסור כמוך לשמירה עליהם?
2. ואם הם לא יחזרו בכלל? אף פעם אי אפשר לדעת אם ערימת בגדי הגוף המכובדת אכן תחזור אליכם בסוף. הכוונות טובות והאנשים סביבכם נזקקים, אבל אם זה לא ההריון האחרון מבחינתכם, למה לקחת סיכון?
3. כי להתחיל לאסוף מכולם את הציוד בחזרה זה תענוג מפוקפק ביותר. העגלה אצל בת הדודה בחדרה, בגדי הניו-בורן אצל החברה בראש פינה, והסלקל מתחבא אי שם בירושלים. כיף זה לא.
4. אמונות טפלות. לאנשים יש נטייה להעביר הלאה גם דברים לא שלהם, ולכו תדעו מי בדיוק יקבל את חליפת הפסים האהובה עליכם. אין דבר יותר מפחיד מקארמה רעה חלילה, ואם אין לכם אפשרות לדעת בוודאות מי בדיוק ילבש את הבגדים של התינוק שלכם, למה לא פשוט להשאיר אותם בבית? אחרי הכל, בגד הגוף הזה, שאיתו יצאתם מבית החולים, הוא חתיכת פיסת נוסטלגיה.