דימויים של תאומים סיאמיים הם דבר מסקרן וגם, פעמים רבות, קשה לצפייה. הקשר הבלתי ניתן לניתוק הזה, שדן שני בני אדם לחיים שלמים בתלות גמורה מעורר מחשבות ואף חרדות ברבים. מטאוס אנדרה, צלם ואמן ברזילאי, החליט להעניק לנושא נקודת מבט אחרת, ומציג לנו דרך העדשה שלו הסתכלות מלאת חמלה ואינטימיות כלפי תאומות סיאמיות בנות חודשיים, מריה קלרה ומרי אדוארדה סנטנה, שהוריהן הזמינו אותו לצלם אותן בבית החולים בו הן שוהות מאז לידתן.
״אני יצרתי איתם קשר בהתחלה״, מספר אנדרס. ״ראיתי משהו בטלוויזיה. אמרו שהמשפחה הזו מבקשת תרומות. הנושא סיקרן אותי ונסעתי אליהם, בעזרת תמיכה ממשפחתה של אשתי. הם הזמינו אותי לצלם בזמן שהם ממתינים לניתוח, וכך השגתי את התמונות. כשהגעתי לגואניה, העיר בה הם נמצאים, פגשתי תינוקות מתוקות בנות חודשיים. צילמתי אותן בפוזות שונות, גם בעריסה וגם כשההורים שלהן מחזיקים אותן. המצב של הבנות לא פשוט, המקום בו הם חיים עני מאוד, והם זקוקים לתרומות רבות. האם סיפרה לי שלפעמים אחת מהשתיים ישנה והשניה ערה, כך שהם ערים איתן מסביב לשעון. למרות כל הקשיים, המשפחה מקווה שהניתוח יעניק להן עתיד טוב יותר״.
הצוות הרפואי בבית החולים אופטימי למדי לגבי הצלחת הניתוח, אך החששות סובבים את הכבד, אותו חולקות השתיים. ״תמיד רציתי להקדיש את עצמי לצילום חברתי״, מודה אנדרה, ״ועסקתי בשבע השנים האחרונות בעיקר בצילום של ילדים משכונות קשות. כל זה מאוד שונה מצילום התאומות. הילדות היא תחום שמרתק אותי ואני מעוניין ללכוד את הקצוות שלו, המרתקים אותי עוד יותר. יש עלי אחריות גדולה להראות את הצדדים האחרים של הילדות, כי המציאות מלאה בפנים, ואלה שזקוקים ליותר תשומת לב הם דווקא אלה שהחברה מתייחסת אליהם כפחות חשובים. לצילום יש כח לשבור מחסומים ותפיסות עתיקות, ולתת תשומת לב למשהו בעל משמעות. האנשים האלה לא לבד בעולם״.
תאומים סיאמיים הם תופעה נדירה המתרחשת אחת למאתיים אלף לידות. ההישרדות שלהם אינה מובטחת כלל. על פי נתוני אוניברסיטת מרילנד, עד שישים אחוזים מהם נולדים ללא רוח חיים, ושלושים וחמישה אחוזים מאלה שכן, לא ישרדו יותר מיום אחד. מדובר בתאומים זהים שהתפצלו מאוחר במיוחד בהריון. יש סוגים שונים של תאומים סיאמיים, אך הסוג הנפוץ ביותר הוא זה שמחובר בבטן ובחזה, כמו התאומות סנטנה.