אנשים מעלים תמונות לרשת כדי להשוויץ. באוכל טעים שבישלו או אכלו, בחופשה מפנקת, אבל אין עוררין שהשוויץ האולטמטיבי הוא שוויץ בילדים, כשבשפיץ הפירמידה ניצבים תינוקות קטנים. לכן, האבא הזה חשב שבידו מסחטת לייקים שאי אפשר לעצור - אבל עד מהרה גילה שציפיות לחוד וייבושים לחוד.
תגובה אחרי תגובה, בחוסר טקט משווע, עסקה בהיכן רוכשים לוח עץ כזה, האם הוא מתאים לכל מיטה וכיצד הוא ישתלב בחללים שונים. אף מילה על התינוק, על האם הגיבורה שהביאה אותו לעולם - רק תהיות עיצוביות, משל מדובר היה בקטלוג איקאה ולא בתמונה משפחתית שהאב שיתף מדם לבו.
דוגמאות? יש למכביר. "אנחנו נצטרך עוד פרטים על לוח הראש הזה", "וואו, איזו מיטה, לעזאזל!", "מזל טוב, ואגב, אפשר לדעת איפה קניתם את המיטה? וגם לקבל עוד כמה תמונות שלה בבקשה", ועוד כהנה וכהנה גולשים שבמקרה הטוב הקפידו על ברכה מנומסת לפני שניגשו לעניין עצמו.
