הן מחברות אותנו למוניטור כשאנחנו מגיעות בהיסטריה באמצע הלילה, מחזיקות לנו את היד בצירים הכי כואבים, ולפעמים, מה לעשות, גם גוזרות אותנו (אבל באמת שלא הרבה!). אנחנו, בתמורה, מכירות אותן בעיקר בשם פרטי, כותבות עליהן בפורומים וברשתות חברתיות ואם נפלנו על מישהי שהייתה לנו כימיה ממש מעולה איתה, אפילו קונות לה איזו מתנה אישית בחנות של בית החולים. אבל מה המיילדות שלנו חושבות עלינו? ואיך הן מתרשמות מהבעלים שמלווים אותנו? אספנו ארבע מיילדות ותיקות ומנוסות, שניסו להרכיב תמונת פסיפס של היולדת הישראלית.
התשובות לשאלה הזו היו דומות מאוד בין המיילדות. כמובן שכולן ציינו שאין "יולדות עדיפות", אבל כמובן שנוח יותר לעבוד עם יולדת שמגיעה עם ראש פתוח. המיילדות מספרות שהיולדות מגיעות עם אג'נדות מוצקות, ולא תמיד פתוחות לשינויים הכרחיים, שנובעים מהתנאים בשטח. "למשל, מישהי עם סף כאב מאוד נמוך, על גבול ההיסטריה, שמתעקשת שהיא לא רוצה אפידורל אבל הלידה שלה נתקעת מרוב שהיא לחוצה וכואבת. או להפך, מישהי שמגיעה כבר עם תינוק חצי בחוץ, אבל מתעקשת שהיא לא לוחצת בלי אפידורל", מחדדת אחת מהן. המיילדות מסכימות שחשוב שכולנו נדע שהן בעדנו ושהמטרה שלהן היא שנלד מהר מבלי לסבול יותר מדי.
מה הדבר הכי מוזר שיולדת או מלווה ביקשו, אמרו או עשו בחדר לידה?
מסתבר שחלקנו מבקשות לקחת את השליה אתנו הביתה. יש גם כאלה שרוצות להכניס את אבא לחדר לידה, ויש גם כמה שביקשו את האבא של הבעל לצדן. יש גם מי שמבקשות למרוח דם מהשליה או ורניקס (החומר הלבנבן שהתינוק מכוסה בו) נגד קמטים, ו"הייתה לי גם מישהי שהתינוק שלה נולד במצוקה, רופא ילדים היה בחדר והתחיל החייאה – והיא ביקשה שלא לנתק אותו מחבל הטבור".
הריון יפה לך: היכנסי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים
מה אתן לא מוכנות לקבל מיולדת?
גם כאן ישנה תמימות דעים בין המיילדות – אף אחת לא מוכנה לקבל התנהגות שמסכנת את האם או התינוק. "אנחנו לא עושות שום דבר לנוחות האישית שלנו, ובאמת שכל עוד מה שמבקשים מאתנו בטוח - אין לנו בעיה. אבל אם מישהי רוצה להתנתק מהמוניטור כשיש לתינוק ירידות דופק, או להיכנס לאמבטיה כשהראש כבר חצי בחוץ – אנחנו לא נאפשר לה. לא כי אנחנו רעות, אלא כי אנחנו חייבות לשמור על היולדת והתינוק שלה".
ישראליות נוטות לבקש אפידורל?
התשובה היא כן. המון. ולמרות שהיולדות מספרות על מספר עולה בהתמדה של יולדות שמגיעות במטרה ללדת לידה טבעית, "עדיין יש לנו נשים שלא מוכנות לענות אפילו איך קוראים להן ומה מספר תעודת הזהות לפני שאני מביאה את המרדים"; "אצלנו כמעט 100% מהיולדות בלידה ראשונה מגיעות לאפידורל בשלב מסוים", מסכמת אחת המיילדות. "זה כלי לא רע, ואם אפשר לעזור לאישה ולמנוע ממנה כאבים, אז למה לא?".
איך היולדות מגיבות כשאת אומרת להן שצריך לחתוך?
המיילדות מספרות שלעומת תחילת הקריירה שלהן, בימים שבהן היה נהוג לחתוך כל יולדת בלידה ראשונה עוד הרבה לפני שידעו אם יש צורך בחתך או לא, היום הן כמעט ולא מבצעות חתכי חיץ, אלא במצבים של אין ברירה. "בדרך כלל, גם היולדת שהכי מתחננת ותובעת שלא אתקרב אליה עם מספריים - מתרצה כשאני מסבירה לה מה עלולות להיות ההשלכות של קרע לא מבוקר. חשוב שהיולדות יבינו שאנחנו לא חותכות כתחביב, אלא באמת רק כשאין ברירה וחייבים להוציא מיד את התינוק החוצה, או כשהן עומדות להיקרע בצורה שתפגע בהן לכל החיים".
עד כמה אנחנו מגיעות מוכנות מבחינת ידע?
המיילדות מסכימות שהיולדות הישראליות מגיעות מצוידות בידע עצום, הרבה יותר מבעבר. "בודדות הן הנשים שלא עושות קורס הכנה ללידה, וגם הן בדרך כלל קוראות לבד ומתכוננות. גם מעקבי ההיריון יותר מסודרים, ונשים באות עם קלסר שהן יודעות בעל פה, זוכרות את התוצאות של כל הבדיקות ובקיאות בכל הערכת משקל וסקירה שעשו לעובר שלהן".
ומבחינת ציוד? אנחנו באמת מגיעות עם צ'ימידן עמוס לפי כל הרשימות שיש באינטרנט?
כנראה שיש הבדל בין היולדות בבתי החולים השונים, מכיוון שחלק מהמיילדות טוענות שהיולדות מגיעות מצוידות לעילא, ואחרות מספרות על ציוד בסיסי ונחוץ בלבד. "יש כאלה שנותנות לך את שמן השקדים איך שהן נכנסות לחדר, ומתחילות לפרוק ציוד כאילו הן עוברות לגור אצלנו בחדר הלידה", מספרת אחת המיילדות. באופן טבעי, יולדות ראשונות נוטות להגיע עם יותר ציוד מיולדות מנוסות, שכנראה כבר בדקו מה נחוץ להן בזמן אמת ומה סתם מכביד (על הבעל).
איך הבעלים הישראלים מתמודדים?
המיילדות מספרות על בעלים שנורא תומכים ועוזרים, ולעומתם כאלה שרק מחפשים סיבה לצאת: לעשן, להביא משהו מהאוטו או לעדכן את המשפחה שבחוץ. "מה שחשוב הוא שמי שמרגיש שזה קשה לו מדי - ייצא. יש לנו לא מעט בעלים שמתעלפים, ואז במקום לעזור ליולדת אנחנו צריכים לטפל בהם. זו לא בושה ולא חולשה, ובמקרה כזה עדיף שיחכה בחוץ", מגלה אחת המיילדות.
מי מלווה הכי הרבה (אמא/אחות/בעל/דולה)?
המיילדות מספרות שבני הזוג בדרך כלל נוכחים בלידה, אבל לא מעט אימהות באות לעזור לבנות שלהן. כולן ממליצות, אגב, לבחור את מי שעוזר ותומך באמת – וכמובן, לא להביא פמליה שלמה, שרק מפריעה למהלך הלידה.
אנחנו באמת צורחות כמו בסרטים?
מאז האפידורל – הרבה פחות. "מדי פעם שומעים מישהי שלא הספיקה לאפידורל וצורחת מאוד, או מישהי שמשתמשת בקול שלה כדי להתמודד עם הכאבים – לא זה דבר רע, אגב, ואנחנו ממש לא נבהלות מזה".
*הנבחרת שלנו: אביבית כהן צנחני, אחות אחראית חדר לידה בבית החולים קפלן; אילנית ברקוביץ, מ"מ אחות אחראית חדר הלידה במרכז רפואי העמק; ציפי לוריא, אחות אחראית בחדר הלידה של המרכז הרפואי מעייני הישועה; מרים רבינוביץ' , מיילדת וסגנית אחות אחראית חדר לידה בקריה הרפואית רמב"ם.