לשני סיפורי הלידה שלי בסיס זהה: בסיס של חודשי הכנה שכוללים מפגשים עם דולה, תרגול יוגה, נשימה ודמיון מודרך כהכנה מנטאלית, נפשית ורוחנית לקראת הרגע הגדול.  

שתי הלידות שלי היו טבעיות, אך בעוד שהראשונה נעשתה בחדר לידה רגיל עם מיילדת ללא כל אינטרפרטציה ללידה טבעית שבמקרה הייתה במשמרת, רופא שנכנס ויצא מהחדר כל הזמן ומשפטים שלא ייאמן שנאמרו לי, כמו " אולי תהיי קצת יותר בשקט, את מפחידה את היולדות האחרות", הלידה הזו הייתה חוויה אחרת.

אלמוג התינוק -סיפורי לידה (צילום: תומר ושחר צלמים)
חוויה מדהימה. אלמוג המתוק|צילום: תומר ושחר צלמים

בלידה הראשונה פחדתי לפקוח את עיני כדי לא לראות כמה ומי האנשים שעומדים מעליי ברגע הכי אינטימי בחיי. למזלי ליוותה אותי דולה מדהימה כל ההיריון, ובלידה היא עמדה לצדי, עזרה ועיסתה, ואף עמדה על שלי כשהתווכחה עם המיילדת על החתך, למרות שבסוף זה לא עזר.

בלידה הראשונה בעלי היה נוכח ברקע ולא היה פעיל כלל, וברגע שראיתי את חוסר האונים שלו, ביקשתי ממנו לצאת מהחדר. הייתי בלידה טבעית, הרגשתי כמו חיה שנעה ונוהמת עם כל ציר ונראה לי שהוא קצת נבהל.

לכן ידעתי שהפעם אני רוצה את זה אחרת: שקט יותר, אינטימי, רגוע ונטול התערבות רפואית מסיבית.

בצירים רקדנו ריקודי בטן

בשש בבוקר חשתי שהמים מטפטפים ברכות, וחיוך של התרגשות עלה על פני ועל פני בעלי בעודנו מתעוררים. בניגוד לפעם הקודמת, לקחנו את הזמן, רגועים שלחנו את בננו הבכור לגן ועשינו טיול בוקר קטן ברגל.

ב-12:00הגענו לבית חולים ובמוניטור נראו צירים שלא ממש הרגשתי, למרות שהייתי כבר בפתיחה של 3 ס"מ.
איזו התרגשות! התינוק שלי החל את המסע שלו אלינו.

לאחר שעתיים בערך, התחילו צירים יפים כל 5 דקות. אני ובעלי רקדנו ריקודי בטן בפינה נידחת במסדרון בית החולים. עשינו לנו מסיבת ריקודים קטנה כמו שאנחנו אוהבים, עם הרבה הומור ונשימות.

חזרנו לבדיקה, רק 3.5 ס"מ, למרות שבליבי אני אומרת "כבר 3.5 ס"מ! אל ייאוש!". חזרנו להסתובב, לרקוד, לטפס מדרגות, ללכת, לדבר ולהיות ביחד.

כשהצירים התחזקו התיישבתי על כדור והתחלתי בתנועות מעגליות בכל ציר והרגשתי שהתנועתיות הזו מחזקת לי את הצירים ומורידה את התינוקי שלי כלפי מטה בדרכו אלי.

בשעה 17:00 הזמנו את המיילדת ונכנסנו לחדר הלידה הטבעית. שם הצירים התגברו ויחד איתם הנשימות העמוקות שלי, הנהימות וכינוס החושים כמו שמלמדים ביוגה.

עדי - יוגה בהריון (צילום: תומר ושחר צלמים)
תודו שגם לא בהריון אתן לא מצליחות לעשות את זה. עדי בפעולה|צילום: תומר ושחר צלמים

כמו באיזה חלום, בעלי החל להתרחק ממני, אבל נוכחותו חיבקה אותי בכל ציר וציר למרות שהפעם נמנעתי ממגע חיצוני ועיסוי, והיה לי טוב יותר בתוך עצמי.

לצאת מהאמבטיה? היחיד שיוצא עכשיו זה התינוק

ב-18:00 כאשר הפתיחה הגיעה ל-6 ס"מ נכנסתי לאמבטיה. המים חיבקו אותי אך גם הקשו על התנועתיות שלי והכאב התגבר. רציתי לטפס על הקירות.

פתאום הרגשתי ציר לחץ. לא האמנתי שכל כך מהר הם יגיעו. ידעתי מניסיון ש "זהו זה" והתמלאתי רוגע כששמעתי את קולה הרך של המיילדת מנחה אותי להקשיב לגוף וללחוץ אם מרגיש לי .

אבל אז היא הבינה שאני בלידה! בתוך אמבטיה!! המיילדת בקשה לבדוק אותי והבינה שהוא אכן יוצא ואני בתוך המים– מה שאסור לפי הנהלים. היא בקשה ממני לצאת ועניתי לה "איזה לצאת? אני לא יכולה לזוז, זה הוא שיוצא עכשיו".

היא ביקשה מיד מבעלי שיקרא לעזרה ושתי מיילדות הגיעו מיד וביקשו לתמוך בי ולעזור לי, אך אני מלאת אנרגיה, אדרנלין ואהבה עצומה הרגשתי נוח ובטוחה: לבד בתוך האמבטיה, בכריעה, מחכה לציר הבא.

והציר הבא אכן הגיע, ואיתו נפקעו גם מי השפיר בזרם שלא יכולתי להתעלם ממנו. עצמתי עניים בהתרגשות ועונג וחיכיתי לציר הבא, נושמת ונושמת והינה עוד ציר שידעתי שיהיה האחרון.

שמעתי את המיילדת אומרת לי "שלחי יד, הרגישי אותו, פקחי את העיניים", ובתחושת לחץ רב מלווה בפורקן יצא תינוקי אל תוך מי האמבטיה ונמשה על ידי המיילדת ישירות אל ליבי. החזקתי אותו והוא בוכה ואני ובעלי אתו ביחד. בכי של אושר עצום.

זו הלידה שחלמתי עליה

השעה הייתה 18.30 כשאלמוג נולד. בעודי מלאת אנדרנלין קמתי ויצאתי מהאמבטיה בעזרתן של המיילדות, שעל פניהן חיוך של אושר ובעיקר הקלה. חשתי את חבל הטבור שעדיין חיבר בינינו. בעזרתן עברתי למיטה כשתינוקי שוכב עלי בוכה, ואז חשתי זרם חם- "הוא עושה עליי פיפי!"

כשהחלו שוב הצירים בן זוגי חתך את חבל הטבור וכעבור חמש דקות יצאה השיליה שאותה ביקשתי לראות וקיבלתי הסבר מעמיק עליה מהמיילדת, אכן איבר מדהים המעניק חיים.

לא הספקתי לצאת מהאמבטיה. מבחינתי לידת מים הייתה בגדר פנטזיה כיוון שידעתי שלא מאפשרים לידת מים בבית חולים, וללדת בבית פחדתי, אך כמו שכבר אמרתי אי אפשר לתכנן לידה, הכל מלמעלה, הפעם זה יצא טוב וכנראה שהניסיון והמיילדת המדהימה שהייתה איתי עשו את שלהם.

אופק ואלמוג - סיפורי לידה (צילום: תומר ושחר צלמים)
אז סוף סוף נפגשים. שני הנסיכים והמלכה האם|צילום: תומר ושחר צלמים

למרות החוויה הפחות נעימה של הולדת בני הבכור ולהפתעת כולם מסביב חזרתי לאותו בית חולים ללידה השנייה. ידעתי שיהיה בסדר, ידעתי מה אני רוצה. מניסיון הכרתי כבר את כאבי הצירים ושמחתי לקראתם בידיעה שהכל זמני.

לא ידעתי עד כמה מדהים יהיה לי וכמה אני אהנה מהחוויה העצומה הזו ומהזוגיות המדהימה שיש לי. בהזדמנות זו אומר לך, איש יקר ואהוב שלי, תודה רבה על התמיכה, האהבה והקבלה שהענקתה לי בלידה ושאתה לא מפסיק להעניק לי ולנו כל יום מחדש.

הכותבת היא מורה ליוגה נשית ונשים בהריון

רוצים גם? שלחו אלינו את סיפור הלידה המרגש שלכם