"אחרי הלידה, שכבתי בבית החולים קודחת מחום. סיפרו לי שבלילה נלחמו על חייה של התינוקת שלי. לאחר שהשתחררנו, הייתי עדיין חולה וחלשה. יום אחד קיבלתי טלפון מבית החולים והתבקשתי לחזור לשם מיד", מספרת אלינור רומי (45) אימא לשלוש בנות, ביניהן נועם שתהיה בקרוב בת 6. לקראת סוף הריון לא קל, היא חלתה בשפעת החזירים. "אני רואה היום את החיים שלי וגם של נועם כמתנה", היא אומרת.
כשאלינור הייתה בת 38 היא הרתה במפתיע. משום שחששה שבדיקות הסקר שלה לא יצאו תקינות בשל גילה, חשבה לוותר עליהן, אך השתכנעה לבסוף בנחיצותן. היא עברה בהצלחה את השקיפות העורפית, וגם את סקירת המערכות הראשונה. לאחר שעברה את בדיקת החלבון העוברי "בדיקת סקר אחת קטנה שיכולה להפוך עליך את כל עולמך, ואת כל הרצון להמשיך את ההיריון ולהיקשר לעובר", היא האמינה שהבדיקה תצא תקינה אך בכל זאת העבירה את ימיה בהמתנה מורטת עצבים לתשובות.
אז הגיעה שיחת הטלפון מהמעבדה, בה התבשרה אלינור כי תוצאות הבדיקה לא תקינות ועליה לגשת בדחיפות לרופא המטפל. "ניסיתי לשאול אותם שאלות נוספות אך לא קיבלתי מענה. הלב שלי החסיר פעימה. התקשרתי מיד לרופא בוכה וקבעתי להיפגש איתו".
הרופא עדכן את אלינור שיש לה סיכוי של 1:38 לעובר עם תסמונת דאון. אף שהעדיפה לא לעשות את בדיקת מי השפיר הבינה שאין מנוס מפניה. אלינור קבעה פגישה עם מומחה בנושא בעל שם, ובסקירה המורחבת אצלו נאמר לה שעל פניו הכול תקין. אך עם זאת הרופא הסביר לה שיש עוברים שלא רואים אצלם סימנים של תסמונת דאון, ב-15% מהמקרים הבדיקות תקינות אך העובר אכן לוקה בתסמונת דאון, ובגלל התוצאות של בדיקות החלבון העוברי היא מחויבת לעבור את בדיקת מי השפיר. אך על מנת להימנע מסיכוי להפלה מוקדמת, המליץ לה הרופא לעבור את הבדיקה בחודש שמיני, כך שאם תהיה הסתבכות סיכויי ההישרדות של העובר יהיו יותר גבוהים.
"פחדתי להיקשר"
"אני לא חושבת שניתן לתאר במילים את התקופה שעברתי ואת התחושות שליוו אותי בחודשיים וחצי עד ליום הבדיקה. פחדתי להיקשר לעובר, ניסיתי להיות אדישה לתנועות המתוקות שלו, נטרלתי את עצמי רגשית מכל ההיריון. כל החודשים האלו עברו עליי בבכי וחרדות, לא ידעתי מה אני אעשה אם העובר לא יהיה בסדר", מספרת אלינור.
בחודש השמיני הגיע מועד בדיקת מי השפיר, אלינור מספרת שהדרך לבית החולים הייתה לא פשוטה, בעלה הציע שיוותרו על הבדיקה ויחזרו הביתה, אך לאלינור לא היה את האומץ לא לעבור אותה. "משום שהרופא גיבה אותי שאני יכולה לחכות, הייתה לי תחושת בטן שהכול בסדר. כשהמתנו בחוץ, העוברית התחילה להשתולל ופרפרה בבטן, הרגשתי שהרחם שלי נקרע וממש כאב לי. גם בהכנה לבדיקה היא לא נרגעה. דקרו אותי 3 פעמים ולא הצליחו לנווט את המחט, קרוב לעשר דקות מחטים טיילו לי בגוף, המשיכו עדיין לנסות לחדור דרך השלייה עד שהצליחו לשאוב טיפת מי שפיר עם קצת דם. בגלל שדקרו אותי מספר פעמים, נאמר לי שייתכן ויהיו לי דליפות או לידה מוקדמת, והמליצו לי לעשות את בדיקת הפיש".
לשמחתה של אלינור, הבדיקות יצאו תקינות. אך שבוע לאחר מכן היא החלה לחוש ברע, ואושפזה בבית החולים במחלקה להריון בסיכון גבוה, משום שחטפה חיידק טורף בשם קלבסיאלה, בשלפוחית השתן ובכליה הימנית. זהו חיידק העמיד לרוב התרופות האנטיביוטיות, ובו נדבקים בדרך כלל בבתי חולים. לאחר כחודש וחצי של אשפוז, בהם אלינור עברה ימים ולילות לא קלים כשהייתה עדה לסיפורים קשים, וכאשר פעמיים לא נמצא דופק לעובר ונאמר לה שהכול נגמר, ביקשה שוב ושוב להשתחרר ולהמשיך את הטיפול הרפואי בקהילה, היא חזרה לביתה.
הסבל לא נגמר
"הגיע החודש התשיעי, הייתי בשמירת הריון והיו לי כל הזמן בדיקות. כשבוע לפני הלידה, ביקרתי בקופת חולים ואני זוכרת שהייתה שם חולה שהשתעלה המון. מספר ימים לאחר מכן עלה לי החום והיה לי צינון ושיעול קשה. כשניגשתי לרופאה, היא אמרה שכנראה יש לי שפעת, ונתנה לי אקמול. היא המליצה לי לגשת למיון במידה והחום עולה, כי זה מסוכן. החום אכן עלה לי ל-39.5 אך לא הלכתי למיון ונשארתי בבית. הרגשתי שאני הולכת למות, היו לי כאבים בעוצמה מטורפת שלא חוויתי מעולם בשפעת רגילה. ביום השלישי של המחלה, התחילו הצירים במרווח של 5 דקות, נשכבתי על הרצפה מבלי היכולת לזוז, בעלי הגיע וטסנו לבית החולים. האחות בדקה אותי ואמרה שיש לי פתיחה של 3 אך הצירים הרגישו בעוצמה של פתיחה של 10. הייתי לבד בחדר, מחוברת למוניטור, פקעו לי מי השפיר, ולתדהמתי הם היו ירוקים לחלוטין. התחלתי לבכות ולצעוק ואף אחד לא שמע אותי, הרגשתי חוסר אונים משווע".
כשבעלה של אלינור הגיע לחדרה, הוא הזעיק את כל הצוות. למרות הכאב אלינור לא יכלה לקבל אפידורל, ולא ניתן היה לנתח אותה משום שהייתה סכנה שהחיידק יגיע לדם. את הצירים הקשים היא נאלצה לעבור כשהיא קודחת מחום. הלידה התקדמה די במהירות. "ביום שישי ממש לפני כניסת שבת הגיחה לעולם הלב הקטן שלי, האוצר הקטן שלי ובקושי ראו אותה. אמרתי לעצמי, זהו, כל הסבל נגמר, אך טעיתי".
נועם התינוקת נלקחה לבדיקות, ואלינור נשארה בחדר לידה להשגחה, קיבלה תרופות להורדת חום, אך המשיכה לקדוח מחום. למחרת סיפרו לה שכל הלילה נלחמו על חייה של נועם, משום שבלעה מים מקוניאליים ונאלצו לעשות לה שטיפות קיבה. נועם אמנם התאוששה, אך אלינור המשיכה להיות חלשה עם חום גבוה. ביום השחרור שלה מבית החולים, כשראו ששום תרופה לא סייעה למצבה, נלקחו ממנה דגימות על מנת לבדוק אם היא חולה בשפעת החזירים.
אלינור יצאה עם נועם הביתה וניסתה לחזור לשגרה למרות שהייתה חולה. "לאחר יומיים, בעלי התקשר אליי מבוהל ואמר לי שהתקשרו מבית החולים, ואמרו שאני חייבת לחזור לשם בדחיפות, כי יש לי שפעת חזירים, הם ביקשו שאביא את נועם כדי לוודא שלא נדבקה".
אלינור הייתה אחוזת בהלה וניגשה מיד לבית החולים עם נועם התינוקת. אלינור קיבלה טיפול למשך 10 ימים, ורק אז החלה להתאושש. לאחר ארבעה ימים הגיע הטלפון המיוחל בו נאמר לה שהבדיקה של נועם תקינה ובמזל רב היא לא נדבקה.
"אחרי שלושה חודשים וחצי של סבל בכי וייסורים, חייכתי לראשונה, הרשיתי לעצמי לפתוח את המחסום הרגשי ולהיקשר לתינוקת שלי, לתת לה את כל מה שהחסרתי ממנה כשעוד הייתה ברחם. היום, אחרי שעברו כבר כשש שנים אני מודה על כל יום וכל דקה שיש לי אותה, ועל האור, השמחה והאהבה שהביאה איתה. קראנו לה נועם כקיצור של המילים: נסים ונפלאות עשה מלכנו. אני מודעת לכך שלא הייתי אמורה להיות היום בחיים, עברתי בהריון הזה שתי מחלות קשות, חיידק טורף ושפעת חזירים, ולא מעט אנשים מתים מזה. אין לי ספק שהחיים שלי ושל נועם ניתנו לי במתנה", אומרת אלינור.