ספיר וישראל חיים הצליחו להגשים את חלומם להיות הורים לאחר שבע שנים של טיפולי הפרייה. בשבוע שעבר נולד בנם.
ספיר וישראל, תושבי נתניה, הם נמוכי קומה. היא 1.25 ובעלי 1.30 גובה. שניהם נולדו למשפחות בריאות ודווקא בגלל מסלול חייהם, היה להם חשוב להביא ילד בריא לעולם.
"אצלנו זה קרה בנסי ניסים", אומרת ספיר. "אנחנו נשואים שבע שנים ומההתחלה דיברנו איך אנחנו רוצים שיראה העתיד שלנו. לשנינו יש את הגן של נמיכות קומה, ולי היה ברור שאני מלכתחילה רוצה שהוא יהיה בריא, לא כמונו. אנחנו עברנו חיים לא פשוטים. את הקשיים שאנחנו חווים רצינו למנוע מהילד שלנו ולמזער את הקושי שלו בחיים עד כמה שזה תלוי בנו. אמרנו שאנחנו רוצים שיהיה לו קל בחיים, בלי תיוגים, מבטים, צחקוקים ולעג וכל מה שאדם חריג עובר".
השניים עברו תהליך של PGD ביחידה לאבחון גנטי טרום לידתי בבית החולים ליס. מדובר בפרוצדורה בה מבצעים הפריה חוץ גופית ולפני החזרת העובר לרחם – בוררים במעבדה את העובר החזק והבריא שאינו נושא את המחלה הגנטית הרלוונטית, ומחזירים אותו לרחם להמשך הריון.
"נכנסנו לתהליך באמונה שלמה שזה הדבר הנכון שאנחנו עושים ואז התחלנו את התהליך. נכנסתי להריון פעמיים אבל עברתי הפלות פעם אחת בשבוע 10 ופעם שניה בבית בשבוע 8. בתהליך שעברנו בחרנו שלתינוק לא יועבר הגן. אני מעדיפה שהוא לא יסבול כמו שאני סבלתי", אומרת ספיר.
איך היה מהלך ההריון?
"חשבו בהתחלה שבגלל שהרגליים שלי קצרות אהיה על כסא גלגלים כי לא אצליח לשאת את כובד המשקל של הבטן. פחדו גם מלידה מוקדמת בגלל כל המבנה הגופני. חשבו שאהיה בשמירה מוחלטת ולא אעשה כלום. גיליתי וגילינו ביחד, כל הזמן כמה נלחמתי כמה אני יכולה שלב אחר שלב, בדיקה אחר בדיקה. בסוף ילדתי בניתוח קיסרי בהרדמה מלאה. הבנתי כמה זה לא מובן מעולם היכולת להילחם למען החלום הגדול להביא חיים לעולם".
שנים של המתנה וציפייה. איך לא התייאשתם?
"כמה שהיה קשה ולמרות שכבר רמזו לנו להרים ידיים, לא וויתרנו לרגע. חיזקנו אחד את השני וידענו שיש לנו מטרה סופית והיא תתגשם. 'במקום שנגמר השכל, שם מתחילה האמונה' אז לכל אחת ואחד ולכל זוג שמתמודד, תסתכלו עלינו ותדעו שהכול אפשרי. שימו לכם את היעד בראש ואם יש גלים – תמשיכו לשחות, כי בסוף מגיעים לחוף הבטוח. בסוף יש פרי קדוש, פרי אהבה, הילד שלי".
"העובדה החשובה ביותר היא ששני בני הזוג נשאים של מחלה דומיננטית כך שהסיכוי לעובר בריא הוא רק 25% ולמרות זאת הם בחרו לעבור טיפולי הפריה כדי למנוע מראש מהילד לסבול מהגן", אומר פרופסור פואד עאזם מנהל המכון לפריון והיחידה להפריה חוץ גופית בבית החולים ליס, איכילוב "קושי נוסף, הוא ששניהם הראשונים במשפחה שנושאים את המוטציה ולא ניתן היה להשוות את המטען הגנטי שלהם לזה של פרט חולה אחר במשפחה. השוואה זו הכרחית בכדי לאפיין את הכרומוזום נושא המוטציה ולהבדיל אותו מהכרומוזום התקין. לצורך זה ביצענו אפיונים מאוד מדויקים של תאי זרע בודדים ושל ביציות לפני הפרייתן".