שי לי דנון (צילום: סטודיו עדיגיטל)
הריון ולידה מתחילים בראש ולא ברחם. שי לי דנון|צילום: סטודיו עדיגיטל
שי-לי דנון, 26, מרחובות מכירה היטב את עולם התינוקות, שכן ביומיום היא עובדת כאחות בפגיה של תל השומר. כשגילתה את אותם שני פסים על מקלון, היא מספרת שהתחילה להכין את עצמה מיד למה שעומד לבוא. "הריון ולידה מתחילים בראש ולא ברחם, ואני מודה שבגלל העיסוק שלי קצת חששתי מההריון עצמו ומהלידה הצפויה, שהרי אני רואה בכל רגע בעבודה את כל מה שעלול להשתבש".

לעוד כתבות בתשעה חודשים:
mailto:ninemonth@mako.co.il
>> לעוד סיפורי לידה

שי-לי מספרת שהיא פחדה שלא תרגיש טוב ושלא תוכל לתפקד כפי שהיא רגילה, אבל היא הופתעה לטובה. "לשמחתי הרבה, ההריון התנהל בצורה אחרת לגמרי. מלבד הבחילות שליווי אותי עד שבוע 15, הרגשתי פשוט נהדר. מעולם לא הרגשתי נשית יותר, יפה יותר ומחוברת לעצמי יותר. מאוד נהניתי לראות איך הגוף שמשתנה ומתעגל, וכמובן מהאפשרות לקנות בגדים חדשים ממיטב המעצבות כל חודש כמעט בלי חשבון. זה בהחלט עזר שהמשפחה כולה ובעלי במיוחד פינקו אותי בלי סוף. פשוט לא רציתי שזה ייגמר".

שי-לי שמרה על אופטימיות לאורך כל הדרך. "דמיינתי לידה טובה ומעצימה ובשבוע 30 השתתפנו בהכנה ללידה בשיטת קיי אצל הדולה ליהי הראל". הכול התקדם כשורה, עד שבוע 32, חודש שמיני. " כמו כל אישה התחלתי להרגיש את אותם צירונים. בשבוע 32+2 עבדתי והרגשתי פתאום שמשהו לא כשורה. בסוף משמרת פעילה למדי, ניגשתי למחלקה להריון בסיכון וביקשתי לעשות מוניטור".

המוניטור הראה צירים פעילים. הרופא בדק את שי-לי מספר שעות לאחר מכן ובישר על פתיחה של כמעט שתי אצבעות. "הוא אמר לי להכין תיק ללידה ולהיות מוכנה להתפנות לבית החולים בכל רגע. בשנייה הראשונה נלחצתי נורא וכבר ראיתי את עצמי מבלה בפגיה זמן לא מבוטל, רק שהפעם מהצד השני של המתרס. מיד לאחר מכן לקחתי נשימה עמוקה, דיברתי עם התינוק בבטן והסכמנו שיחכה בפנים לפחות עד שבוע 36".

שי לי דנון (צילום: סטודיו עדיגיטל)
קצת חששתי בהתחלה כי אני יודעת מה עלול להשתבש. שי לי ועידו|צילום: סטודיו עדיגיטל
שי לי דנון (צילום: סטודיו עדיגיטל)
שבוע 32, אני עם צירים ופתיחה|צילום: סטודיו עדיגיטל
שי לי דנון (צילום: סטודיו עדיגיטל)
דיברתי עם התינוק וסיכמתי איתו שיחכה|צילום: סטודיו עדיגיטל
_OBJ_OBJוכך, עם הרבה חששות והמון אופטימיות, נכנסה שי-לי לשמירת הריון קפדנית ביותר של שכיבה בלבד למשך חודש שלם. "זה לא היה קל אבל בהחלט שווה את זה, כי בשבוע 37 בדיוק, ב-1.10.13, ב-12:27 נולד אריאל במשקל 2.390 קילו  בלידה טבעית ומדהימה בדיוק כמו שייחלתי לעצמי. כנראה שהגוף הנשי הרבה יותר חכם ממה שחשבתי.  עצם זה שהיו לי צירים במשך הרבה זמן והראש היה מבוסס מאוד נמוך באגן, הכין את הגוף שלי ללדת טוב יותר ומהר יותר. זאת ללא ספק הייתה החוויה הכי מעצימה שיכולתי לעבור, חוויה שהוכיחה לי כמה עוצמה יש בי כאישה. אגב, למרות אריאל נולד במשקל נמוך יחסית - הוא השלים את הפער מהר מאוד והיום, בגיל חמישה חודשים, הוא שוקל שבע קילו וחצי. טפו טפו טפו".

יש לך סיפור לידה משלך לחלוק איתנו? נשמח לשמוע ממך ninemonth@mako.co.il