סטייסי סקרייסק, עיתונאית ובלוגרית שאיבדה שניים משלושת התינוקות שילדה בשבוע 22, תמיד ישדעה שיבוא היום שבו תספר לפייטון, התינוקת ששרדה, מה קרה לאחים שלה. היא רק לא דמיינה שזה יקרה כל כך מוקדם.
"שתי מילים. זה כל מה שהיה צריך כדי להציף אותי בזכרונות ולהעלות מחדש את כל האבל, שבעצם אף פעם לא הלך לאף מקום. שתי מילים שהחזירו אותי בטיסה ישירה ל-23 ביוני 2013, היום שבו ילדתי את השלישייה שלי - ואיבדתי את הראשון מביניהם. בהמשך, איבדתי גם את השנייה.
"לאחת ששרדה, פייטון, יש שגרת השכבה מיוחדת, שכוללת ברכת לילה טוב לאחיה ואחותה, שאמנם חלקו איתה רחם אחד אבל כבר לא איתנו. בחדר שלה תלויות שלוש תיבות עם מזכרות של כל אחד משלושת הפגים שילדתי בשבוע 22. בכל אחת מהתיבות יש תמונה - אחת של פייטון, אחת של פארקר ואחת של אבי, וכמה מזכרות בית חולים קטנות. אבל בעוד שפייטון שרדה נגד כל הסיכויים, שני האחים שלה יישארו לעד פגים. הם מתו, ולא זכו לגדול ולהתפתח כמוה.
"אבל באותו ערב, פייטון לא הסתפקה ב'לילה טוב פארקר, לילה טוב אבי' הרגיל. היא עמדה מול התיבות של האחים שלה, ואמרה: 'קומו כבר!'. איך מסבירים לילדה קטנה כל כך שאחותה, שהייתה תאומה זהה שלה, לא תתעורר לעולם? שאח שלהן, שחלק איתן רחם במשך 22 שבועות, לא יחזור אף פעם? היא רואה בתמונות שהעיניים שלהם עצומות - כי בשבוע 22, העיניים עדיין עצומות, גם כשהעוברים נולדים במפתיע - וחושבת שהיא יכולה להעיר אותם.
"הרגשתי שהדמעות מתחילות להציף אותי, והגוש המוכר בגרון הלך ותפח. היא מתחילה להבין. היא מבקשת תשובות, והיא הפתיעה אותי ותפסה אותי לגמרי לא מוכנה. מעולם לא דמיינתי ששתי מילים תמימות ומתוקות שתגיד הבת הקטנה שלי ישברו אותי ככה. אבל הייתי גם כל כך גאה בה. בה, ובקשר המיוחד שיש לה לאחים המנוחים שלה.
"אני יודעת שלאט לאט נצטרך להתחיל להסביר לה למה האחים שלה לא כאן, למה הם רק תיבות שתלויות בחדר. לא דמיינתי שזה יקרה בשלב כל כך מוקדם. והרגע הזה, שבו היא ביקשה מהם להתעורר, לא רק שבר אותי - הוא גם חיזק אותי, כי הוא הציב אותי מול הפחד והכאב הכי גדולים בחיים, והראה לי שאפשר להתמודד.
"'הם ישנים בגן עדן', אמרתי לפייטון, וחיבקתי אותה חזק. הדמעות שלי טפטפו על הראש הקטן והחמוד שלה, ואז שמעתי אותה חוזרת אחרי: 'גן עדן'".