"כולן מחוברות לאמא אדמה ורק אני קיטרתי את נשמתי"

זהר (38) פרצה לתודעה עם השירים "אגו טריפ" ו"שיר אהבה אינדיאני" (מיגל). אלבום הבכורה שלה הגיע עד מהרה למעמד של אלבום זהב, וזהר אף זכתה בתואר "זמרת השנה" של גלגל"צ. אחרי שסיימה את לימודיה בבית הספר לקולנוע "סם שפיגל", ועבדה כמה שנים בנגרות, מצאה אל ייעודה במוזיקה, וכבר הספיקה להוציא ארבעה אלבומים - כולם בסגנון ייחודי שמשלב פופ, רוק, מוזיקת עולם ורגאיי שמהדהדים סביב קולה הייחודי, שכל כך קשה להישאר אדישים אליו. 

השילוב של העשייה עם הבגדים הצבעוניים והמראה הטבעי והלא מתאמץ העניקו לזהר את התדמית של ילדת טבע, תוסיפו על זה מגורים במכמורת על הים, וזה כמעט מסתדר. אבל רק כמעט, כי בניגוד לתדמית שדבקה בה, תקופת ההריון דווקא לא עברה על זהר בריחוף עדין. "אני מודה: קיטרתי לאורך כל הדרך. אני יודעת שיש נשים שבשבילן זו חוויה נשית מופלאה ומעצימה, אבל לי היה פשוט קשה. לא הכרתי את עצמי. אני לא בנאדם עייף, תמיד הייתי יצור אנרגטי, אבל בהריון הייתי פשוט סמרטוט. בשליש הראשון פשוט לא זזתי מהספה. גם לא השתגעתי על ההשמנה, העצירות - לדעתי, אלמלא היה פרס מאוד מאוד גדול בסוף, אף אישה לא הייתה מסכימה לעבור את זה. אני גרה בסביבה מאוד ניו-אייג'ית, כולן מחוברות לאמא אדמה ומאושרות בהריון - ורק אני קיטרתי את נשמתי. כולן גם יולדות בבית 'עם דולפינים', ואני בערך היחידה שהלכה לבית חולים, אבל למרות שבהתחלה הרגשתי קצת לא נוח עם זה, היום אני שלמה מאוד עם כל ההחלטות שלי". 

וכשהיא מדברת על החלטות, אחת מהן הייתה לומר "כן" לאפידורל. "כשחשבתי על הלידה, בעיקר רציתי שזה לא מאוד יכאב, אבל זה מאוד כאב. הסיפור המכונן של הלידה שלי הוא שבשמונה סנטימטר ביקשתי אפידורל, והתחלתי לבכות - לא מהכאבים, אלא מהבושה שנשברתי. כמו שאמרתי, בסביבה שלי ממש לא מקובל ללדת בבית חולים, בטח שלא לקבל אפידורל, אבל זו הייתה ישועה, הגוף קיבל את זה נהדר. אם לא הייתי נחה כמו שהאפידורל אפשר לי, אין מצב שהייתי מצליחה ללדת. היו לי צירי לחץ מאוד ממושכים, ואם לא הייתי נחה קצת, אני די בטוחה שהייתי מגיעה לניתוח קיסרי".  

איך שהלל נולד, ממש מגיל אפס, זהר עשתה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: לשיר. בין החתלה להאכלה, היא הייתה שרה לו לארוך כל היום. "שירי בוקר טוב, שירי לילה טוב, שירים עם האמבטיה ועם האוכל - את רובם הגדול המצאתי בעצמי, חלקם היו שירים מוכרים שהמצאתי להן מילים חדשות שיתאימו לו ובאיזשהו שלב התחלתי להבין שיש לי משהו ביד, ואולי כדאי להקליט ולעבד את החומרים האלו".

אם הייתי יודעת שאני אקליט בחופשת לידה, לא הייתי עושה את זה

לחוויה האינטנסיבית של חופשת הלידה נוספה העבודה המאומצת על האלבום - ובדיעבד, היא מודה שלא הייתה מוכנה לעוצמות שיידרשו ממנה בתהליך. "הלל היה איתי באולפן, ממש על הגוף שלי, במנשא. די נשאבתי לכל האלבום בלי תכנון מראש - רק אחרי שהיו כבר כמה שירים מוקלטים הם התגבשו לאלבום שלם, ואם הייתי יודעת שאני הולכת להקליט אלבום בחופשת לידה לא הייתי עושה את זה - זה טירוף מוחלט. בכלל, בשנה הזו עבדתי הכי קשה בקריירה שלי - אני גם עובדת פול טיים, גם אמא פול טיים, הרבה בגלל שהיה לי את הפחד הטבעי הזה, לפני הלידה, לאבד את הקריירה - היום אני מבינה שזה קצת טיפשי, הדחף הזה לחזור מיד. אני זוכרת את עצמי עם משאבה וצידנית מאחורי הקלעים בהופעות, לחוצה להספיק לשאוב מספיק חלב, לתפקד בכל החזיתות של החיים. בפעם הראשונה שהוא שתה תמ"ל בכיתי, והיום אני מבינה שזה מירוץ מטורף, וחייבים להיות יותר סלחנים כלפי עצמנו. התקופה של ההריון, הלידה וההורות הראשונית היא מדהימה, אבל גם קשה ומורכבת, וחייבים לאפשר לעצמנו לחוות אותה בלי שיפוטיות מוגזמת וחששות מיותרים".  

כמה עלית?
"14 ק"ג, שזה לא המון, אבל התבכיינתי כאילו עליתי 30 לפחות. ריחמתי על עצמי, הרגשתי פשוט ענקית".

איך את מרגישה עם הגוף שלך עכשיו?
"אני הכי רזה שהייתי בחיים, הילד פשוט אכל אותי וינק את כל העודפים. אני זוללת כמו ספורטאי, בפעם הראשונה בחיים שלי אני אוכלת שלוש ארוחות מלאות וגדולות ביום וקצת בחרדות מה יהיה כשאפסיק להניק".

ועם כל מה שהוא לא הגוף?
"גדלתי המון, זה שם אותי במקום הרבה יותר טוב בחיים, הקפיץ אותי קדימה. יש לי נטייה טבעית להתפזר, והאמהות עשתה אותי שאקלית, פיקסה אותי - עשיתי השנה דברים שאני לא מבינה איך הצלחתי לעשות, נהייתי פשוט נינג'ה. אני עייפה, מפורקת - אבל בפריחה עצומה עם עצמי. תמיד חושבים שאם יהיה לך משהו שאתה נורא רוצה תהיה מאושר, ואז זה מגיע ואתה מתאכזב - אבל עם הבן שלי זה לא ככה. זה אשכרה עבד, אני פשוט מאושרת". 

מה היה לך הכי קשה בהריון?
"חוסר הוודאות. מהרגע שנכנסתי להריון נכנסה לחיים שלי חרדתיות שלא הייתי רגילה אליה. בדרך כלל אני לא היפוכונדרית, לא נלחצת מכלום, אבל פתאום יש דאגה בלתי פוסקת. הייתי קצת מבוגרת, בת 36, וכל בדיקה הלחיצה אותי מאוד - וזה לא עבר כשהוא נולד, אלא להפך. לנצח, איזשהו חלק בי כל הזמן יהיה מודע ודואג, גם כשהוא יהיה בן 50".

ממה הכי נהנית בהריון?
"מהמחשבה שהולך להיות לי ילד. מיום הולדת 30 הייתי בלחץ היסטרי, וחיכיתי כל כך הרבה, כך שבזמן ההריון בעיקר חיכיתי לראות אותו כבר. כל אולטרסאונד הייתי בוכה מהתרגשות לפגוש אותו, ממש חיכיתי בקוצר רוח שהוא יגיע כבר".

איך התלבשת בהריון?
"זה היה סיוט. כשניסיתי להרות התחלתי לעשות אלבום, וחשבתי שייקח קצת זמן, אבל זה לא קרה - נכנסתי להריון תוך שנייה, והייתי צריכה לעשות את כל הראיונות והצילומים לקידום האלבום בהריון. הייתי במרדף אחרי בגדים מחמיאים ויפים, ואם כבר הייתי מוצאת משהו זה היה לא רלוונטי אחרי חודש. לבשתי בעיקר טייצים וטוניקות, ויתרתי על הג'ינסים הנצחיים שלי וזו פעם ראשונה שהייתי מותשת מהעניין של להתלבש. עד חודש חמישי הכל היה קטן ויפה, אבל משם זה יצא משליטה".

איזו אמא את?
"אני מקווה שאני אחלה אמא. לפעמים אני מרגישה אמא מעולה ועפה על עצמי, לפעמים אני לא מבינה איפה הרווחה. אני חושבת שאני מאוד מסורה ומאוד קשובה לילד שלי, אני איתו לגמרי בכל דבר. אני לא טוטאלית במובן שאני לא מרפה ממנו לשנייה, אבל אני איתו בלב ובנפש, הוא חבר לחיים כזה. אנחנו ביחד בעניין הזה, גם כשהולך וגם כשלא".

טיפים להריוניות ולאלו שבדרך?
"זה אף פעם לא מושלם, אבל החיים שלכן עם הילד והמשפחה הוא כמו מסע, עם עליות ומורדות - והכל הוא חלק מהחוויה של האמהות". 

>>