ההריון של שרלוט זקקס ובעלה אטילה התנהל נפלא, השניים התכוננו לחיים החדשים שלהם כמשפחה עד שבסקירת המערכות בשבוע 22 קיבלו את הבשורות הקשות: לבתם אוולין יש מבנה כרומוזומלי לא תקין. ההריון המשיך, אך ההורים כבר הבינו שהחלום שלהם לא יתגשם. בדצמבר האחרון נולדה אוולין עם מח בלתי מפותח, מערכות נשימה סתומות ואבי עורקים לא תקין. התינוקת נאבקה במשך ארבעה שבועות, אך לבסוף הלכה לעולמה ב-10 בינואר, כשהיא מחובקת בידיהם של הוריה. כחלק מתוכנית בלתי שגרתית, הורשו ההורים להפרד מאוולין בזמנם, וגופתה נמסרה לחזקתם למשך כמעט שבועיים בהם עשו עמה הרבה מהדברים שעושים עם תינוק חי, כוללת טיולים בעגלה.
במשך 12 ימים נשמרה הגופה בקירור במיטה מיוחדת בהוספיס, וההורים הכואבים לקחו אותה והחזירו, עד שהרגישו שהם מוכנים לפרידה. אוולין נקברה ב-26 לינואר. "אני שומעת כל כך הרבה סיפורים על הורים לא היה להם את הזמן הזה עם התינוק", אומרת שרלוט, מיורק. "אמהות יוצרות אתי קשר ומודות שהן מאמינות שאילו הייתה להן אפשרות כזו, זה היה מאוד עוזר להן לעבור את התהליך ואת הפרידה. לכן החלטנו לחלוק את הסיפור שלנו, כדי לעורר מודעות לאפשרות הזו".
שרלוט מכירה בכך שהגישה הזו לא מתאימה לכל אחד, אבל אומרת שעבורה החוויה היתה טיפולית ומרפאת. "זה היה כל כך חשוב שיהיה לנו את הזמן הזה כמשפחה, ופשוט להספיק לחבק את הילדה הקטנה שלנו כמו שצריך לפני שהיא הולכת. הזמן הזה עשה שינוי אדיר. יכולנו לעשות איתה הרבה מהדברים שחלמנו עליהם, וזה עזר רגשית. בהתחלה פחדתי לקחת אותה הביתה, לא ידעתי אם זו תהיה תחושה טובה, אבל זה היה טבעי ונעים. רצינו להעניק גם לאוולין את השיבה הביתה".
בארבעה הימים האחרונים לקחו בני הזוג את מיטת הקירור הביתה איתם, וישנו עם אוולין המתה בחדרם. המיטה הקרה המדוברת, המכונה ׳קולד-קוט׳ או ׳קאדל-קוט׳ היא מוצר חדש יחסית, שאפשר למצוא בהוספיסים ובתי חולים מועטים בבריטניה, אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה וארה״ב. המיטה, שוויה 3,000 דולר לאחת, מיוצרת על ידי חברת ׳פלקסמורט׳ והיא למעשה עזר להתמודדות עם אובדן של תינוק. "מות תינוק הוא אירוע קשה באופן בלתי נתפס, וצריך לתת להורים השכולים זמן עם התינוק", מצהירים בחברה. "המיטה שלנו מעניקה את הזמן הזה. המוצר מומלץ על ידי דולות ומיילדות, קבוצות צדקה שונות ומחקרים אקדמיים. הזמן שקונה המוצר הזה עבור ההורים מאפשר להם ליצור קשר עם התינוק שאבד. הם מחליפים חיתולים, מלבישים ומצטלמים, מחבקים ומתמודדים עם הפרידה. הקירור הכרחי לשם כך. ברגעים בהם כל שניה חשובה, הזמן הזה עם התינוק הוא רב ערך".
"הלוואי ואוולין יכולה היתה להיות פה איתנו היום, אבל אני יודעת שהיא נמצאת עכשיו במקום טוב יותר", אומרת שרלוט. "הדבר האחרון שהורה רוצה זה שהילד שלו יחלה. גם אחרי שבישרו לנו שאוולין לעולם לא תנשום בכוחות עצמה, עדיין היתה בלבנו תקווה קטנה שהיא תשרוד. זו הילדה הראשונה שלי, ואף פעם לא הרגשתי כמו אמא. יש תחושת ריקנות גדולה. הלוויה היתה קשה כי אז ההכרה נחתה עלינו. עכשיו האמונה עוזרת לנו להמשיך".