סיפור הלידה של שרון: "אבא שלי היה לצדי בחדר לידה"

שרון סירבלה - סיפור לידה (צילום: צילום ביתי) — ילדה של אבא, לא הייתה בכלל שאלה|צילום: צילום ביתי

כבר ביום שגיליתי שאני בהריון, ידעתי בדיוק מי אני רוצה שיהיה איתי בחדר לידה: בן זוגי האהוב, אבא שלי ועדה המדקרת שמטפלת בי שנים וידעתי שתעזור לי בלידה הטבעית שכל כך רציתי. אני ילדה של אבא מהרגע שבו יצאתי לאוויר העולם. יש לו אורך רוח שאני לא מכירה בעצמי ואילו אני פתיל קצר. ידעתי שהוא האדם הכי נכון שיהיה שם איתי, וכל מי שמכיר אותנו - ידע זאת גם. הראשונה ברשימה הייתה אמא שלי שמכירה אותנו הכי טוב - היא הבינה, תמכה וקיבלה את זה בצורה הכי יפה שיש, מבלי להיעלב לרגע.

לשמחתי הרבה, זכיתי בהריון מהחלומות. לא סבלתי מבחילות, הקאות, צרבות או בצקות, והיה לי ברור שברגע האמת, אני רוצה לידה טבעית עד כמה שניתן. מאוד רציתי "להרגיש" הכול ולהימנע מאפידורל. משהו בחומר ההרדמה מאוד הפחיד אותי.

בשבוע 40, התייצבתי למוניטור השגרתי ונשלחתי חזרה הביתה. הייתי כבר מוכנה להוציא אותו החוצה, ומכיוון שאמרו לי שחוף הים מזרז לידה – יום למחרת הייתי הראשונה בתור לים. זה לא עזר.
שוב נסעתי לבדיקות מוניטור שגילתה האטת דופק במהלך הצירונים שהתחלתי להרגיש. אושפזתי ללילה בבית החולים לצורך מעקב, אבל יום למחרת – דבר לא קרה ושחררו אותי הביתה.

חלף עוד יום, ובשעה חמש בבוקר, התחלתי להרגיש שהצירונים מתגברים לצירים כואבים יותר. משכתי קצת בבית, וכעבור שעה וחצי יצאנו לכיוון בית החולים. התקשרתי לאבא שלי שיתכונן, ומיד אחר כך, גם הכנתי את עדה המדקרת.

בשעה שמונה בבוקר, נרשמה פתיחה של אחת והודיעו לי שאני נשארת בבית החולים. לקראת 12:00, הגיע אבא שלי ביחד עם המדקרת והתחלנו ליהנות. מיד הופקדתי בידיה העולות, היא עשתה לי עיסוי, קצת דיקור והופ – קפצתי לפתיחה של 4 ועלינו לכיוון חדר הלידה.

את קורס ההכנה ללידה עשינו באותו בית החולים. כבר אז ביקשתי לוודא מול המדריכה באילו חדרי לידה יש חלונות. היא אמרה לי שבחדרים 14 ו-15, ואני שיננתי את המספרים האלה ולא נתתי לשום ציר להוציא אותי מריכוז. עם זאת - בואו נודה בזה, זה לא בדיוק חלון – יותר כמו חריץ אל העולם החיצון, אבל אני רציתי את החריץ הזה. כששמעתי שעלי לגשת לחדר 6, הודעתי שאני רוצה לחכות לחדר עם פתח לעולם. הם אפשרו לי ובינתיים קפצתי על כדור פיזיו להקל על הצירים. כעבור חצי שעה, חדר 14 התפנה.

נכנסנו אני, בן זוגי, אבי ועדה המדקרת. המשכנו בעיסויים, תרגלתי נשימות ואפילו נרדמתי קצת. כשפתחתי את העיניים גיליתי שהמיילדת התורנית היא המדריכה מקורס ההכנה ללידה. כבר כשנכנסה למשמרת – אמרו לה שיש פה יולדת שלא רצתה חדר בלי חלון. היא כבר ידעה שזו אני.

14:00: הפתיחה כבר נושקת ל-10 ואניב מוכנות מלאה. מדי פעם נכנס לו רופא מרדים לחדר ושואל אם אני מעוניינת באפידורל. המיילדת ידעה היטב איך אני רוצה שהלידה שלי תיראה ושחררה אותו סופית. מכאן התחילו צעקות, לחיצות ונשיפות: מצד אחד בן זוגי – מצד שני אבא שלי וממולי המיילדת המדהימה שעושה הכל כדי שלא יהיו חתכים או קרעים. האנרגיה בחדר הייתה מדהימה, הייתה תמיכה מלאה, הכלה וחיבור מצוין בין כולם.

16:30: איתמר, הגוזל הקטן, יוצא לאוויר העולם. במהלך ההריון קראתי שאם מניחים את התינוק מיד כשנולד על הפס שנוצר לאורך הבטן - הוא "זוחל" למעלה לינוק, והיה לי ברור שאני חייבת לבדוק אם זה נכון. המיילדת הניחה אותו על הבטן והוכיח שזה אמיתי לגמרי. זה היה מדהים!

אם ילדת פעם, גם לך יש סיפור לידה ששווה לספר אותו. שלחי אלינו את הסיפור שלך לכתובת ninemonth@mako.co.il

לעוד סיפורי לידה