ילדה בסלון ביתה
היא מתקשרת אליי בלילה, אומרת שהצירים התגברו, וכבר לא דומים למה שחוותה בימים האחרונים. אנחנו קובעים להיפגש במיון יולדות..
לא חולפות 10 דקות, ואני מקבלת טלפון נוסף: "ירדו המים ואיתם הגיע ציר גדול ותחושת לחץ ואני רואה משהו מבצבץ", אומר הבעל. אני מנחה אותם שלא לזוז מהבית, ומדריכה אותם מרחוק מה לעשות. במקביל, אני מזמינה את מד"א ונוסעת אליהם. שבע דקות בלבד לאחר מכן, וניידת של טיפול נמרץ עם רופא דופקים על דלת ביתם. כשנכנסנו לדירה, ראינו שהיא בתנוחת שש על הספה בסלון. הראש של התינוק כבר ממש בפתח, הפרמדיק מכין בזריזות את ערכת הלידה המיוחדת והסלון הופך ברגע למיני חדר לידה.
התינוק נולד עם חבל טבור כרוך פעמיים, הפרמדיק משחרר בעדינות ובמיומנות רבה את החבל וברגע הזה משתרר שקט בחדר. ברגע שמרגיש כאילו נמשך נצח, נשמע לפתע בכי מתוק ומיוחל. הפראמדיק מניח את התינוק על בטנה של אמו. אנחנו מכסים אותם, ומתארגנים ליציאה לכיוון בית החולים.
בדרך לאמבולנס האימא הטרייה ואני מספרות לתינוק שהוא נולד בבית, ושאימא לא הספיקה לנסוע לבית החולים, אני לוחשת לו שאימא ואבא מאוד נרגשים לפגוש אותו. הוא מצדו מקשיב לכל מילה ומילה, עיניו פקוחות לרווחה. אני מתיישבת לצידה באמבולנס ותוך כדי עוזרת לה להצמיד אותו אל השד. היא מתחילה להניק. אנחנו נוסעים ברחובות, השעה מוקדמת מאוד, והכביש ריק. אנחנו בהתרגשות גדולה בדרך לחדר לידה. הצוות קיבל הודעה על כך שאנחנו מגיעים, ומיד מפנה אותנו אל חדר הלידה הפנוי. המיילדת שפוגשת אותנו מבקשת לרגע רק לבדוק שהשליה נפרדה ועוזרת להוציא אותה, בודקת ומבשרת שאין קרעים ומאחלת לאישה ולבן זוגה מזל טוב. ומחדר הלידה עוברים היישר לאשפוז במחלקת יולדות. (אורית הלפגוט קטריך)
בדרך לחדר הלידה, משתטחים באזעקה
בתקופת מבצע 'צוק איתן', נסענו בכביש מהיר, כל אחד מכיוון אחר אל בית החולים במרכז הארץ. היא עם צירים, ובעלה נוהג, ואני ברכב שלי מדברת איתה בטלפון, מרגיעה, נושמת ונושפת יחד. זה עבד מצויין עד שנשמעה אזעקה ברחבי גוש דן.
אני מבקשת שתנשום כי הצירים כואבים מאוד, מעודדת אותה שהנה חלף עוד ציר ועוד מעט יישמע יירוט של כיפת ברזל. ביקשתי שנמתין לפי הנחיות פיקוד העורף ורק אז ניסע לבית החולים. הבטחתי לה שאני לא מנתקת את הטלפון ואני לגמרי איתה. מרגע שנשכבתי על הכביש ועד היירוט המוצלח של כיפת ברזל, עברו בי המון מחשבות שכולן היו מהולות בפחד. פחדתי על עצמי, חששתי שמא בעלי והבנות שלי לא הספיקו להיכנס למרחב מוגן בבית, פחדתי שהלידה שלה תתחיל ושהיא אי שם באמצע כביש סואן בלי מקום שאפשר לברוח אליו או ללדת בו.
והנה עוד ציר כואב, נושמים שוב, מנסים להירגע, ממתינים עוד כמה דקות ואז ציר נוסף. הם כבר מתחילים להיות יותר ויותר תכופים. אנחנו מגיעים למיון יולדות תוך שלוש דקות. המיילדת מכריזה על פתיחה 5. אני מחבקת אותה ומתחילה לבכות. פשוט לבכות. הרגשתי שאני חייבת לפרוק זו הייתה סיטואציה לא רגילה בכלל. הסוף, מיותר לציין, היה משמח וטוב ובריא ומאושר. (אורית הלפגוט קטריך)
לידה בצל צוק איתן - אורית הלפגוט קטריך
מבצע "צוק איתן" נמשך זמן רב לצערנו, וליוויתי מספר לידות בתקופה הזאת. בלידה המדוברת, הצלחנו להגיע לבית החולים בלי הפסקות מבעיתות בדרך. היולדת כבר אחרי אפידורל, היא שוכבת על המיטה, עוצמת עיניים ואני מטפלת בה ברפלקסולוגיה מרגיעה. רועי, בן הזוג, גם כן עוצם עיניים בכורסא שליד, והכל שקט ורגוע בחדר.
ואז צלצול טלפון.
הנשימה של כולנו נעתקה. זה הרגיש כאילו הזמן עצר מלכת, לא ברור מה קורה, היכן אביו של רועי. מצד אחד - רגעים של חרדה, יללות של סירנות ומהצד השני, נשמע לפתע בכי של תינוק שנולד זה עתה בחדר הסמוך אלינו. רועי מנסה להרגיע את אמו וצועד בחדר הלוך ושוב. פניו חיוורות, הוא דואג נורא. אין לו מושג מה עושים, מה אומרים. אשתו רגע לפני לידה, ואמו מחפשת בבהלה את בעלה.
כמעט חצי שעה נמשכה שיחת הטלפון ביניהם, ואני מנסה תוך כדי להרגיע את היולדת שנכנסה לחרדה. המון אדרנלין השתלט על החדר - ההיפך הגמור מאותו הורמון הקרוי אוקסיטוצין שאותו צריך שיהיה בנוכחות מלאה בלידה. באיזשהו שלב הבנתי שהיולדת חייבת להרפות ולהירגע כי המתח והלחץ לא עושים לה טוב, וגם לא למוניטור שהחל להראות האטות בדופק העוברי.
ביקשתי מרועי שייצא החוצה לנשום אוויר. זה לא היה פשוט משום שהוא נקרע בין הצורך להיות לצד אשתו לבין לצאת לרגע ולהתאוורר. לבסוף הוא יצא וכעבור 10 דקות חזר, ובישר לנו שאביו נמצא בריא ושלם למעט כמה שריטות. נשמתי נשימה עמוקה, איזה נס!! החדר שהאווירה בו הייתה מתוחה במשך חצי שעה הפך להיות שוב רגוע. שעה אחרי נולד איתן המתוק. סוף טוב הכול טוב.(אורית הלפגוט קטריך)
שתיים זה תמיד ביחד - נעמי אב-שלום
היא הגיעה בלידה פעילה, מלווה בבן הזוג ואמה. התחלתי בפעולות השגרתיות של קבלת יולדת בחדר לידה, ושאלתי אותה האם היא מעוניינת באפידורל. היא אמרה שכרגע לא. תוך כדי שמעתי את בן זוגה פונה מדי פעם אל האם שעמדה בצד החדר, ומבקש ממנה לשבת ולנוח.
בזמן השהייה בחדר, חיברתי את היולדת למוניטור. היא ביקשה לשבת על כדור פיזיו, וידאתי שהניטור העוברי עובד כראוי. נשארתי קצת בחדר כדי לעסות את גבה בזמן ציר, ובין לבין דרשתי בשלומה של האם. היא סיפרה לי שמזה כמה שעות שהיא חווה צירים וייתכן שבימים הקרובים תלד גם כן.
ברגע הראשון, לא הפנמתי מה בדיוק קורה כאן. ביקשתי לוודא אם בכל זאת שמעתי אותה נכון. היא הנהנה וענתה שהיא בהיריון, עם צירים, בשבוע 37+4, והיא מרגישה שזו כבר התחלה של משהו. חשבתי שזה סיפור מגניב שלא רואים כל יום, והמשכתי להדגים לבתה היולדת כמה תנועות שיעזרו להקל על הצירים ולקדם את הלידה, בזמן שאמה מביטה בסקרנות ולומדת גם עבור עצמה.
למחרת הגעתי למשמרת צהריים ואחת המיילדות עדכנה אותי ששעות ספורות לאחר מכן, גם האם ילדה וכעת שתיהן מאושפזות יחד במחלקת יולדות". (נעמי אב-שלום)
אנשים טובים באמצע הדרך
לפני כמה שנים הגיעה יולדת עם צירים למיון. היא הייתה בלידה פעילה וביקשה שנתקשר לבעלה שנמצא בעבודה. מרוב מהירות היא שכחה את הטלפון בבית והעדיפה להתקשר אליו רק אחרי שתהיה בטוחה שאכן מדובר בלידה.
התקשרתי לבעלה ומסרתי לו את המסר. מסתבר שההתרגשות שלו הייתה כה עצומה, כך שהוא רכב על האופנוע עם תיק פתוח. כשהוא הגיע לבית החולים, הוא גילה שכל תכולת התיק נפלה בנסיעה. איזה ביש מזל! דווקא ביום הלידה לאבד את כל הארנק, וגם מצלמה אותה הכין מראש כדי לתעד את הרגע הגדול הזה. במצלמה היו גם תמונות היריון של אשתו, וגם לא מעט תמונות אינטימיות שנועדו לעיניהם בלבד.
למזלנו, אשתו כבר התקדמה יפה כשהגיע לחדר הלידה, אך לכל אורך הזמן חשב מתי ואיך הוא הולך להרים טלפונים לבטל כרטיסים, לחדש אחרים, להוציא רישיון נהיגה חדש ותעודת זהות – שלא לדבר על לאסוף את הציוד לחדר הילדים ושאר משימות. לאחר כמה שעות בחדר הלידה - התינוק נולד בשעה טובה. הזוג היה מאושר. ומה שהוסיף לאופוריה היה אדם זר שעצר במקרה בשולי הכביש, ומצא את הארנק האבוד ואת המצלמה שנסדקה מעט אך בנס לא נשברה, והביא אותם ישר אליו לבית החולים. (נעמי אב-שלום)
אורית הלפגוט קטריך היא דולה ומדריכת מקצועית להכנה ללידה
נעמי אב-שלום היא אחות ומיילדת מוסמכת ומנחה קורסים ייחודים להכנה ללידה