נילי עמר מעפולה גילתה שהיא חולת קורונה ממש רגע לפני סוף ההיריון. בתה למדה עם ילדה שחלתה במחלה, והיא לקחה את בתה לבדיקה. הבת יצאה שלילית, נילי ההמומה גילתה שהיא חיובית.

"זה היה פחד, פחד גדול. פחד שיקרה לי משהו, שיקרה לתינוק משהו. בחודש התשיעי גם ככה לא נושמים".

עמר נכנסה לבידוד עם שתי בנותיה, בזמן שבעלה המשיך להפעיל את העסק שבבעלותו. "חייבים להמשיך להתקיים ונאלצנו להפריד כוחות".

ההפרדה נמשכה גם לזמן שבו הגיעו הצירים והגיע הזמן ללכת לבית החולים. מול עמר היו שורה של אנשי צוות לבושים בחליפות מיגון. "אתה לא רואה מי מולך בכלל, אתה לא רואה פנים. מרגיש מרוחק".

הקורונה לא הייתה סתם דיאגנוזה. עמר סבלה מתסמינים שהקשו עליה גם ברגעי הלידה, ולכל זה נוסף החשש לתינוק. "איבדתי את חוש הריח, הרגשתי חולשה עם הזמן. זה היה פחד גדול. הרופאים מבית חולים העמק היו איתי וסייעו והסבירו. הם אמרו שאני יכולה להניק ואני יכולה להחזיק אותו".

בעלה של עמר ראה לראשונה את בנו ואת אשתו רק בברית. "הוא הגיע עם כל המיגון. הגיע אלינו מוהל מקסים בשם יהודה חודדה שהסכים לעשות את הטקס כשהוא ממוגן, וכשבעלי ממוגן. עשינו זום עם המשפחה במהלך הברית".

אז איך עוברים שבוע עם שתי בנות קטנות בבית, תינוק טרי וקורונה לגמרי לבד? "המון נשימות", אומרת עמר בחיוך. "להיזכר בכל רגע שזה הילדים שלי ושכל כך חיכיתי לזה. ידעתי שבעוד רגע זה עתיד להיגמר".