הדרך של אייה לאמהות הייתה הכל חוץ מפשוטה. שני סבבים של מלחמה בסרטן עיקש, תהליך פונדקאות אחד שלא עלה יפה, תרומת ביצית והמון, המון כסף אחר כך, היא אמא לתאומים בני שנתיים ושלושה חודשים – ויש לה לא מעט תובנות, מסקנות וניסיון לחלוק עם מי שנמצא במצב שבו הייתה רק לפני כמה שנים.
"פתאום גילו לי סרטן בצוואר הרחם"
על אף הרצון הגדול להיות אמא, אייה מספרת כי באותו שלב היא הייתה עסוקה רק בלהבריא ולנצח את הסרטן. גם אחרי שהחלימה, היא רצתה לקחת את הזמן, להתאבל על אבדן החלום של האמהות שבאה בטבעיות ובקלות ולעבד את מה שעבר עליה בשנים האלו. היה זה דווקא בעלה שלא ויתר. "הוא אמר שזו תהיה הדרך שלנו לחזור למסלול, ודי מהר מצאנו פונדקאית, דרך קרובי משפחה שהכירו אותה".
"די מהר נשארנו בלי עוברים ובלי ביציות"
"התחלנו איתה בתהליך הארוך והמפותל: אישורים רפואיים ופסיכיאטריים, הסכמים משפטיים והמון ביורוקרטיות. עברנו ארבע החזרות, ארבע פעמים שבהן הניחו עוברים מופרים שלנו ברחם שלה, ואף אחד מהם לא נקלט. בהתחלה, כשאמרו לי שיש לנו 11 עוברים קפואים, הייתי תמימה. עוד לא ידעתי הרבה על טיפולי פוריות, ואמרתי שאני לא רוצה 11 ילדים. לא ידעתי שלא כל עובר שמוחזר לרחם נקלט, ודי מהר נשארנו בלי עוברים ובלי ביציות, והיינו צריכים להחליט לאן לפנות. אני התנגדתי לאימוץ בכל תוקף. לא רציתי להמתין שנים, או לאמץ ילד בן שנה ומשהו מחו"ל. נראה לי קשה לאמץ ילד שחי את השנים הכי קריטיות שלו בבית יתומים, אבל לא רציתי לוותר על החלום שלי להיות אמא".
בשלב מסוים אייה התחילה שוב לקבל מחזור, מה שמילא את הזוג באופטימיות. "חשבנו שאולי הגוף שלי מתפקד, לפחות חלקית, ונוכל לשאוב ביציות ולהכין עוברים חדשים לפונדקאית". השניים החלו במספר סבבים של IVF, הזריקו כמויות של הורמונים ועברו שאיבות כואבות, אבל זה לא עזר. הם היו מוכרחים למצוא דרך אחרת, והחליטו לוותר על ביציות. "שחררנו את הפונדקאית, והתחלנו לחפש מישהי חדשה. בהתחלה ניסינו לחסוך כסף ולחפש פונדקאית לבד, בכל מיני פורומים וקבוצות, ונתקלנו בדברים קשים. הפקעת מחירים, ניצול של זוגות במצב הכי נמוך שלהם וסחיטה, פשוט סחיטה של כספים. כמעט חתמנו חוזה פעמיים, עם נשים שעל פניו נראו לנו בסדר, אבל הייתה לנו תחושת בטן קשה של ניצול, ונסוגנו".
"פתאום לא הייתה תחושה של עסקה נטו"
אבל אייה ושריאל לא הסכימו לומר נואש. בסוף הם החליטו שהחיסכון הכספי לא שווה את הלחצים וכאבי הלב, ופנו למרכז להורות באמצעות פונדקאות. "היה לנו חשוב למצוא מישהי שכבר עברה תהליך פונדקאות אחד, מישהי שיודעת למה היא נכנסת, ובאמת מצאו לנו אישה מקסימה. החוויה שלה עם הזוג הראשון הייתה מאוד מוצלחת, ולמרות שכבר הייתה במצב כלכלי יציב היא החליטה לעבור את זה שוב. אני לא מיתממת, ברור לי שהכסף משחק תפקיד בהחלטה הזו ושהכסף ששילמנו לה שימש אותה לשפר עוד את איכות חייה, אבל היה גם משהו מעבר, לא הייתה תחושה של עסקה נטו.
ואם כבר מדברים על כסף, אייה מבקשת להעביר מסר בנושא. "מאוד לא מובן בעיניי למה המדינה, שמממנת טיפולי הפריה בלי לחשוב פעמיים, לא מסבסדת לפחות את עניין הפונדקאות. אף אחד לא בוחר להיעזר בפונדקאית אם יש לו ברירה אחרת, אבל העלויות הן אסטרונומיות בכל קנה מידה. כדי להפוך להורים היינו צריכים לשלם 320,000 שקל, והתשלום לפונדקאית הוא רק מרכיב בסכום הזה. האבחונים עולים כסף, וכך גם תרומות הביצית והנסיעות לחו"ל, הפגישות אצל הרופא הפרטי ועוד המון הוצאות נלוות – זה פשוט לא נגמר, וזה סכום שכמעט בלתי אפשרי לגייס. אנחנו נעזרנו בהורים, בהלוואות, בחברים, אבל יש אנשים שפשוט לא יכולים לגייס את הכסף הזה, ואין להם לאן לפנות. לנו גם היה מזל, והפונדקאית שלנו באמת הייתה הוגנת, ואפילו לא ביקשה פיצוי על ימי החופש והמחלה שלקחה מהעבודה לצורך הטיפולים. יש סיפורים על פונדקאיות שמוציאות מבני הזוג כספים בלי הפסקה, ויש תוספות חוזיות (כמו 10,000 שקלים במקרה שיש צורך בקיסרי, ו-10,000 שקל אם ההריון הוא הריון תאומים), שכמובן לא נובעות מחמדנות של הפונדקאיות – הן זכאיות לתשלום עבור ההקרבה שלהן – אבל מאוד קשים לזוג, ופשוט אין שום עזרה ממוסדת, אין ביטוח פרטי שמכסה את זה וכל העול נופל עליהם".
אייה ושריאל הצליחו כאמור לגייס את הכסף, ובתום שנים ארוכות, אינספור שברונות לב וכספים רבים שהוזרמן, הפונדקאית שלהם ילדה את התאומים עלמה ואליה בניתוח קיסרי, והביאה אותם לפסגת השאיפות שלנו. מאותו רגע, הם הפכנו להורים, אבל הם לא שוכחים את הדרך הלא פשוטה הזו.
"הפחד הוא לא שהפונדקאית תתחרט"
"לאורך התהליך עוברים לא מעט טלטלות רגשיות, אבל בניגוד למה שאנשים חושבים, הפחד של ההורים הוא לא שהפונדקאית תתחרט. מעולם לא היה מקרה כזה, של פונדקאית שהתחרטה, והן עוברות בדיקות מאוד מחמירות לפני שהן מקבלות אישור להרות עם עובר שאינו שלהן. זה רחם להשכרה, חד משמעית, עד כמה שזה קר לומר את זה, והן לא נקשרות לעובר. אסור להן גם לשאת עובר מביצית שלהן, כך שאין להן כל קשר ביולוגי לתינוק שנולד, והן מבינות היטב לאן הן נכנסו.
"בנוסף, מי שניגשת לזה עושה את זה בדרך כלל ממצוקה כלכלית, כך שאין לה איך לגדל ילד גם אם תרצה בכך. מה שבאמת קשה, לפחות לי, זה חוסר השליטה. כשמישהי בהריון עם התינוק שלה, היא מחליטה אם לעשן או לא, מה לאכול, כמה להתאמץ ואיך לשמור על התינוק, וכשהעובר שלך לא נמצא אצלך, את צריכה לבטוח לחלוטין באישה אחרת, בלי שום דרך לוודא שהיא לוקחת את הויטמינים כמו שצריך, שהיא אוכלת מספיק, לא לוקחת שום תרופה שאסורה בהריון. הכל תלוי בה. הדרך שלי להתמודד עם זה הייתה לשחרר, להבין שלא אוכל להשיג שליטה מוחלטת ופשוט בחרתי לסמוך עליה. העובדה שמדובר בתהליך ארוך מאוד עוזרת בעניין הזה, זה לא שפוגשים מישהי ולמחרת היא כבר נושאת את התינוק שלך. מההיכרות ועד ההריון עוברת שנה בערך, וזה זמן מספיק לבנות יחסי אמון. היחסים אחרי הלידה מאוד תלויים בפונדקאית ובבני הזוג – אצלנו הקשר לא היה חברי, אבל חגגנו יחד חגים וימי הולדת. הקרבה בינינו אמנם פחתה מעט בחודשים האחרונים, אבל אנחנו כמובן מכבדים כל החלטה של הפונדקאית, ולא לוחצים עליה בשום כיוון".
"הפרופיל לפונדקאית השתנה עם השנים"
"הפונדקאית של אייה עברה אצלנו תהליך אחד לפני שהכרנו ביניהן, והפיקה ממנו שינוי עצום", אומרת מינה יולזרי מ"המרכז להורות באמצעות פונדקאות". "כשהכרנו אותה היא עבדה בניקיון, אבל כמו הרבה פונדקאיות, התהליך נותן לה מקפצה, ולא רק במובן הכלכלי. הידיעה שהן מהוות חלק מכריע בתהליך משמעותי כל כך עבור בני הזוג מעצימה אותן ונותנת להן ביטחון עצמי וכוחות, שיחד עם הפיצוי הכספי שהן מקבלות מאפשרים להם ללמוד מקצוע חדש או להתבסס ולשפר משמעותית את מצבן התעסוקתי והכלכלי. לפני שהיא התחילה בתהליך עם אייה היא כבר עבדה במשרה טובה בחברת תרופות גדולה, אבל החליטה ללכת על זה בכל זאת".
לדברי יולזרי, הביקוש לפונדקאות נמצא בעלייה מתמדת. "כמו שהיה עם ה-IVF, שבהתחלה היה ממש מוצא אחרון והיום הפך לפופולרי מאוד, כך גם הפונדקאות. פעם נשים שלא יכלו להרות היו עוברות טיפולים שנמשכו שנים, או מסכנות את עצמן בהריון עם מחלת רקע – והיום הן פשוט נעזרות במה שהמדע יכול להציע להן. מאז שהקמתי את המכון יחד עם שותפתי, עדה אטיאס, לפני 17 שנה, ראינו שינוי מאוד משמעותי בתחום. כיום גם נשים נשואות יכולות לשמש פונדקאיות, מה ששינה מאוד את הפרופיל של הפונדקאית הממוצעת. בנוסף, כדי לחסוך עלויות, התחלנו בשנים האחרונות להציע פונדקאות בחו"ל, לזוגות שמעוניינים בכך. כולם מכירים את המשפט על הקשישה שישנה במסדרון, ולצערנו - זו אותה מערכת שאחראית על הפונדקאות. הרפואה כאן מתקדמת, מהמתקדמות בעולם. אבל כשלפעמים אין אפילו תקציב להציל חיים, בוודאי שאין תקציב ליצור חיים חדשים. יחסית, המצב בישראל טוב: המדינה מפקחת על התהליך, ומוודאת שכל מי שנוטל חלק בו בריא בגופו ובנפשו – אבל עדיין, המימון הוא במלואו על בני הזוג".
>> 3 נשים שבחרו לא להניק בכלל
>> היית יולדת בבית ללא כל סיוע?