יש מי שרואה בזה תסריט אימים. מובלת לחדר קר ומעוקר, צלילי שקשוק גלגלי המיטה מתחלפים בקרקוש מכשירי העינויים הסטריליים, שנפרקים מאריזותיהם הירוקות כאפוני אימים מתוך תרמילי נייר מרשרשים. רופאים חמורי סבר במסכות מחטאים, חותכים ושולפים את התינוק לחדרון הממוזג מדי, בדיוק ההפך מהלידה הטבעית, המעצימה, שתכננה. אבל יש נשים שמרוצות מהנסיבות שהביאו אותן ללדת על שולחן הניתוחים, ואומרות בפה מלא: לא היינו רוצות ללדת בלידה רגילה בעד שום הון שבעולם. דיברנו עם שתי נשים שסיפרו לנו על הניתוחים המוצלחים שלהן, ועם ד"ר גיא גוטמן, מומחה במיילדות וגינקולוגיה, כדי להבין למה שמישהי תתנדב להיחתך מרצונה החופשי – והאם זו באמת אופציה כל כך גרועה.
בהמשך לתגובות הרבות שקיבלנו על הכתבה, חשוב לציין כי הכתבה אינה פרסומית ולא נועדה לעודד נשים ללדת בניתוח קיסרי. מטרת הכתבה היא להביא חוויה אישית ולהבין את הסיכונים והשיקולים שמומלץ לכל אישה לבחון בטרם היא בוחרת ללדת באופן שבו היא רוצה.
"כששמעתי כמה העובר שוקל, היה לי ברור שאעשה ניתוח קיסרי"
"בעיניי, ניתוח קיסרי, אפילו שמדובר בניתוח, מפחיד הרבה פחות מלידה רגילה. שני ההורים שלי רופאים, אבא שלי אפילו רופא מרדים, שעושה הרבה אפידורלים בקיסריים, והחינוך שקיבלתי בבית הוא לא לפחד מהתערבות רפואית. בעיניי, התערבות רפואית בתהליך הלידה היא לא דבר רע כמו שנהוג לחשוב: אנחנו חיים במדינה מפותחת, עם גישה לשירותי רפואה מהמתקדמים בעולם, ואם אפשר להפחית סיכונים בתהליך – למה לא?".
לירון מספרת שגם ההתאוששות, בניגוד לדעה הרווחת, הייתה קלה יחסית. "אני חושבת שזה בעיקר תלוי בכמה מהר קמים מהמיטה אחרי הניתוח", היא מסבירה. "אני קמתי מהמיטה כבר ביום הראשון, כמה שעות אחרי הניתוח. ביום השני כבר עשיתי צעדים בודדים, וביום השלישי ממש צעדתי. ברור שיש קושי מסויים, בעיקר בלשבת ולקום, אבל יש לך תינוק חדש לטפל בו, ואין לך זמן לכאוב ולהרגיש מסכנה. כמובן שכל מקרה לגופו, ואני ספציפית ילדתי צעירה מאוד, אבל גם הצלקת שנשארה לי בבטן לא נוראית. למען האמת, הייתי שוקלת ניתוח גם אם הבן שלי לא היה כל כך גדול, ואני שמחה מאוד שלא הייתי צריכה להתאמץ ולשכנע את הרופאים, ושהבן שלי די קבע בשבילי איך ייראו הלידה שלו ושל אחותו".
"אבחר בניתוח בכל הלידות הבאות שלי"
גם ילנה איוונוב מברכת על הנסיבות שהביאו אותה ללידה קיסרית, ומתארת הקלה עצומה. "הבת שלי הייתה במצג עכוז, והמליצו לי על היפוך חיצוני. כמובן שהלכתי ובדקתי, וקראתי כמה דברים שמאוד הפחידו אותי בקשר להיפוך, כמו סיכון לפגיעה בעמוד השדרה של התינוק, והחלטתי שאני לא לוקחת על עצמי אחריות כזו: עדיף שבוע של כאב מהתפרים ולא חלילה לפגוע בתינוקת שלי. ביקשתי לקבוע תור לקיסרי, והרגשתי שאני פשוט נרגעת. כל מי שיש לה ילדים יודעת שלידה זה לא דבר קל, וממש הרגשתי שוויתרו לי, עשו לי הנחה על החלק הכי מפחיד וקשה. בדיעבד, אני חושבת שגם אם היא הייתה במצג ראש הייתי הופכת את העולם כדי שייתנו לי ללדת קיסרי, ומגיעה לניתוח איכשהו. אנשים ניסו להפחיד אותי, אמרו לי שילדים שנולדים בקיסרי נוטים להיות יותר היפראקטיביים, להתפתח יותר לאט, אבל ברוך השם, בלי עין הרע הילדה שלי מתפתחת מדהים, ואני יודעת שהחלטתי נכון – ולכן אבחר בניתוח בכל הלידות הבאות שלי".
"באופן עקרוני ההחלטה אם ללכת ללידה וגינלית או לניתוח מתחלקת לשניים: האם זה דחוף או לא דחוף, כלומר ניתוח מתוכנן או ניתוח חירום, והאם הסיבה היא אמהית או עוברית", אומר ד"ר גיא גוטמן שמבצע ניתוחים קיסריים פרטיים. "למשל, מצג עכוז, שהוא הסיבה השכיחה ביותר לניתוח קיסרי (1 מכל 20 תינוקות לא נמצא במצג ראש), היא סיבה עוברית, בעוד שרעלת חריפה היא סיבה אמהית. גם ניתוח קיסרי קודם הוא סיבה לקיסרי נוסף – זה לא מחויב המציאות, ותלוי מאוד בנסיבות שבהן הגיעה האישה לניתוח בפעם הראשונה. אם אישה נותחה כי הלידה הקודמת נתקעה יש סיכוי שזה יקרה בשנית, כי האגן שלה לא השתנה. עם זאת, אם היא נותחה בעבר בגלל מצג עכוז ובהריון הנוכחי התינוק במצג ראש, היא יכולה ואף מומלץ שתנסה לידה רגילה. אמנם ישנו סיכון מוגבר לקרע ברחם אצל יולדות אחרי קיסרי, ולכן היא תהיה בהשגחה צמודה יותר מיולדת רגילה, אבל בסך הכל זה מהלך שמומלץ לכל הפחות לנסות לפני שמחליטים על ניתוח נוסף.
"למעשה, גם פחד מלידה, או טראומה בעבר, יכולות להיחשב כסיבה אמהית, ואם אישה חוששת מאוד מהלידה, והרופאים לא מצליחים לשכנע אותה – היא תלד בניתוח. בשורה התחתונה, אי אפשר להכריח אישה ללדת. מי שרוצה ללדת בקיסרי תלד בקיסרי, ויהי מה. עם זאת, במקרים רבים נשים מקבלות ייעוץ מקיף, שומעות את העובדות לאשורן ומשנות את דעתן. חשוב להבין שלניתוח יש סיבוכים. זו אמנם פרוצדורה פשוטה, שמתבצעת מספר רב של פעמים מדי יום בכל בית חולים, אבל עדיין מדובר בניתוח. אחרי ניתוח קיסרי יש יותר דימום בהשוואה ללידה רגילה, ונשים מנותחות נזקקות בממוצע ליותר מנות דם מנשים בלידה רגילה. ישנו גם סיכון מוגבר לזיהום, ושיעור של מחלות זיהומיות אצל יולדות קיסריות גדול פי 2 מיולדות נרתיקיות. משך ההחלמה והאשפוז ארוך יותר, יותר לידות קיסריות מסתיימות בכריתות רחם ויש יותר אירועים של תסחיפים ריאתיים, פגיעות בשלפוחית השתן ובמעיים. וישנו נתון נוסף, שלא נעים לשמוע: סיכוי התמותה האמהית עולה פי 2 בניתוח קיסרי. נכון שעדיין מדובר בסיכון נמוך, אבל אלו מקרים שקורים מדי שנה, וחשוב לא להתעלם מהמציאות.
"לניתוח קיסרי יש גם סיכונים ארוכי טווח – מי שילדה בקיסרי יש יותר יותר סיכוי ללדת בלידה קיסרית נוספת. סיבוך נוסף הוא שליה נעוצה, כאשר השליה ננעצת בצלקת הניתוחית וגורמת לדימומים. יחד עם זאת, כרבע מהלידות בישראל מתבצעות בניתוח קיסרי, זו עדיין פרוצדורה שאפשר לעשות אותה אם אישה מאוד לא רוצה ללדת - אבל רק אחרי שהיא קיבלה את כל המידע".
>> בחירה בניתוח קיסרי היא בריחה
>> 20 דברים שלא סיפרו לך על ניתוח קיסרי
>> איך נראות ההכנות של וויליאם וקייט לקראת הלידה?