היא אמנם מתמחה בצילום פורטרטים וחתונות, אבל כשנכנסה להיריון היה לליסה רובינסון-וורד ברור - היא עומדת לקחת על עצמה אתגר מרגש ומשמח במיוחד, ולצלם את לידת בתה.
ובכן, אם תהיתם, היא הצליחה - ובגדול. הצילומים הרגישים והיפים מחדר הלידה מציגים את האירוע המרגש מפרספקטיבה ייחודית ואישית, ומספקים הצצה מרתקת לרגעים הכי אינטימיים מבלי להיות מציצניים או וולגריים. "כשהגענו לבית החולים, אחרי כמה שעות של צירים בבית, רעדתי בכל איבר בגוף, וחשבתי לעצמי: אין שום סיכוי שאני אצליח להחזיק מצלמה. אבל לאט לאט, בין הצירים הצלחתי לצלם דברים שראיתי סביבי: את המוניטור, את העירוי שהייתי מחוברת אליו, אבל לא הרבה מעבר".
המפנה התרחש כשרובינסון-וורד קיבלה את האפידורל, והכאבים המפלחם פסקו. "ברגע שהאפידורל התחיל להשפיע, הייתי הרבה יותר בשליטה. היה לי הרבה מזל - הלידה נמשכה 14 שעות, אבל לא הרגשתי שהזמן עובר בכלל. כולם היו נהדרים, בעלי כמובן, וגם הרופא שלי, שלמרות שביקשתי ממנו מראש את רשותו לצלם היה קצת המום כשצילמתי בזמן הלחיצות".
למרות העיסוק בזוויות ותאורה, רובינסון-וורד לא מרגישה שהחמיצה משהו מהסיטואציה. "הצילום לא גרם לי להסחת דעת, אלא להפך - עזר לי להתמקד. קצת חששתי שלא אצליח להרגיש את הרגע, אבל זה ממש לא קרה, הייתי נוכחת שם לחלוטין, המצלמה לא הפריעה לי בכלל, אלא להפך".
ושנייה לפני הרגע החשוב באמת, בו הונחה בתה בזרועותיה, הזדרזה רובינסון-וורד למסור את המצלמה לאמא שלה, שליוותה אותה בלידה - והוכיחה ממי ירשה בתה המוכשרת את טביעת העין הנהדרת שלה.
