מתירס חם ועד מלכה המיילדת
כל מה שקרה שם זכור לי בנקודות. כמו בתמונות. מקטעים קטנים של חוויות גדולות.
אני זוכרת למשל שלפני שיצאנו לבית החולים, הספקתי עוד להקריא את "בים בם בם תירס חם" ולהרדים את הגדול בן השלוש. מיד בסיום התירס - הגיעו הצירים האיומים. אבל עד שזה קרה, בעלי ה"חביב" נרדם וסירב להאמין שהנה, עכשיו אני יולדת. אבל אל תדאגו, הוא כמובן חטף כמה צעקות בתוספת כמה כריות לכיוון הראש, עד שהבין שאני מאוד רצינית. את זה אני בוודאות זוכרת.
אני זוכרת שבחדר המיון, סירבתי לשכב ועם כל ציר שהופיע (שמרגיש כאילו מישהו מחשמל אותי באכזריות בתדירות של שתי דקות, רקדתי ריקוד משונה שבין צעד תימני לריקודי בטן. כשלא רקדתי, צחקתי על עצמי. אבל אז המיילדת דווקא לא צחקה כשהכריזה על פתיחה של 4, הצהירה שאני מהירה ושלחה אותי מיד לחדר הלידה.
את ארבעים הדקות הבאות, העברתי בחדר הלידה, עם מלכה המיילדת שלא עזבה אותי לרגע ובעלי שהעזבתי אותו מדי פעם כשהחליט לומר משהו מרגיז: כמו "ממי, תלחצי חזק". (מי שואל אותך בכלל? חצוף!). בבדיקת פתיחה הבאה, מלכה התומכת העזה לומר לי שיש לי זמן קצוב לקבל אפידורל ושעליי להחליט – עכשיו או לעולם לא. החלטתי שעל החיים ועל המוות! רק שייגמר מהר.
עשרים דקות אחר כך, בשעה 1:10 לפנות בוקר, זה הצליח לי. בלי שריטות ובלי בעיות, הכול עבר חלק ובשלום, אחרי עינוי סיני, יצא גם ממני תינוק בכיין במשקל שלושה קילו ושמו בישראל: אלון.
סיימתי להניק וירדתי מהמיטה למקלחת מרעננת. התינוק נראה כל כך מחוץ ומכוער בשנייה הראשונה שלרגע חשבנו שמשהו השתבש. אבל לא, זה מה שיצא הרגע ממני! שבוע אחרי, לשמחתי הוא קיבל צורה. ויופי של צורה.
אז מה למדתי בתשעה חודשים ועוד חודש האחרונים? על אף שמדובר בהריון שני שלי, דווקא לא מעט.
להימנע מתרופות ומזירוזים. להיעזר בהומאופתיה, דיקור ורפלקסולוגיה בעת הצורך, לא ללכת לכל אחד, רק למי שבקיא בנשים בהיריון.
לא לפחד ללדת בלי אפידורל. האפידורל אומנם משתק את הגוף ובכך מונע כאב אבל גם מאריך את הלידה, גורם לכאבי גב, לקושי בשלב הלחיצות מחוסר תחושה ובכך גם לקרעים וחתכים. אז לא לשכוח שאחרי סיוט הלידה, מגיעים גם הסיוטים של אחרי הלידה. אי לקיחת אפידורל מונעת כמה צרות פוסט לידה.
לישון טוב לפני הלידה. השינה של הטירונות מאוד מפנקת לעומת זאת שלא תהיה אחר כך. בדיוק שתתחילו לשקוע בחלום מתוק, התינוק ייזכר שהוא רעב או דורש לנקות לו את הקקי.
להתפנק! לפני הלידה, חובה לאכול אוכל טעים, לעשות מסאז', שופינג, פדיקור, או כל דבר שעושה כיף כי אחר כך (לפחות בהתחלה, ועוד עם שני ילדים) זה לא יקרה כל כך מהר!
לא לקנות בגדי היריון גם ככה אף אחד לא הולך היום כל כך צמוד, ובגדים רחבים זה באופנה. קניתי הרבה שמלות רחבות בהיריון, כאלה שאוהב ללבוש גם בימים כתיקונם.
להימנע ממפגשים עם אנשים שלא עושים לך טוב. אחרי הלידה, מתגנבים הורמונים קשים שצריך להיערך אליהם מראש. לא להיפגש עם אנשים שלא באים בטוב במצב רגיל. ההורמונים של ההיריון קטנים לעומת אלו. כמה ימים והכל נרגע.
לתכנן ולדמיין את הלידה. רציתי ללדת בלילה כשהגדול ישן, שאבא יחזור לקחת אותו בבוקר לגן, שיחזרו מהגן ישר אליי (למלונית) ושתהיה לי לידה כל כך קלה שלא יהיה לי קשה לטפל בשניהם. וכך בדיוק היה.
אין כזה דבר אמא מושלמת. כשאת אימא ל 2, את לא יכולה להניק וגם לשחק עם השני, להיות סבלנית כשהתינוק צורח, לתת נשיקה שקיבל מכה ואת באמצע החלפת חיתול, לדעת לשחרר מהשלמות עושה את הדברים הרבה יותר פשוטים.
ללדת זה כל כך כואב, אבל אלוהים כמה שבא לי שוב, זה שווה את זה!
>> "ספינינג בהריון זה מותר ומומלץ"
>> לרוץ בהריון: מסוכן או מומלץ?