סיפור הלידה שלי מתחיל ב-05:50 בבוקר, כאשר התחלתי לחוש כאבים. עוד לא היה לי ברור בוודאות אם אלו צירים אמיתיים או מדומים, אבל הם ללא ספק היו מורגשים. החלטתי לצאת מהמיטה ולהתחיל ליישם את כל מה שלמדתי על התמודדות עם כאב: תנועה, הישענות על הקיר, ישיבה על כדור פיזיו ומה לא.
שעה וארבעים דקות מאוחר יותר, ב-07:30, הערתי את בעלי ואמרתי לו שמשהו מתחיל לקרות. הורדתי אפליקציה לתזמון הצירים (מסתבר שאין שטות שלא המציאו לה אפליקציה), וביקשתי מבעלי שיתחיל לתזמן. הודעתי גם לאמא שלי שתהיה מוכנה לכל מקרה, אבל שיש עוד זמן.
אם ילדת פעם, גם לך יש סיפור לידה ששווה לספר אותו. שלחי אלינו את הסיפור שלך לכתובת ninemonth@mako.co.il
עוד בטרם הלידה, שריינתי חדר במרכז הטבעי בבית חולים ליס. התקשרתי למיילדת שהייתה במשמרת והתייעצתי איתה מתי כדאי לי לצאת למיון. בסביבות השעה 10:00, הצירים התגברו ונכנסתי לאמבטיה. שוב התקשרתי למיילדת, וזו הסבירה שמכיוון שמדובר בלידה ראשונה – יש זמן. היא הרגיעה אותנו ואמרה שלרוב בלידות ראשונות נשים לא מעריכות נכון את הכאב, הן מגיעות למיון עם פתיחה קטנה ונאלצות לשוב הביתה, לכן כדאי שאמשוך כמה שיותר בבית.
זה מה שעשינו אלא שברגע אחד - הרגשתי שהתינוקת שלי יוצאת. שחררתי צעקה גדולה לאוויר, ופתאום הפוגה. התחלתי להתלבש, אבל שוב ציר לחץ. הפוגה, יוצאת למעלית, ושוב ציר לחץ. מצליחה בקושי להגיע לאוטו, ושוב – ציר לחץ.
בשן, עין ובצירים כואבים – הגענו בשעה 11:00 לבית החולים. אני יוצאת מהאוטו, ומוצאת את עצמי משתטחת על הרצפה וצועקת! אבל שוב הפוגה שמאפשרת לי להיכנס למיון. האחות מרגיעה אותי ושולחת את בעלי להירשם בקבלה. במקביל משכיבים אותי על המיטה לבדיקה, כשלפתע האחות מכריזה: "פתיחה 10!"
אנחנו טסים לחדר הלידה, בעלי קולט את מה שמתרחש בדרך למעלית ומצליח להיכנס פנימה למעלית (מיותר לציין שהתיק המדוגם שלי שארגנתי בטרם עת נשאר באוטו). הוא מתקשר לאמא שלי שתבוא ומהר. אנחנו נכנסים לחדר הלידה הטבעי, ואז המיילדת (המדהימה) מגיעה.
כמה מהר שהלידה התפתחה עד עכשיו, כך היא לפתע "נתקעה". מסתבר שהבובה שלנו נכנסה מהר לתעלה ולא במצג האידיאלי, ולכן נדרשו ממני כוחות פיזיים גדולים יותר לדחוף. התחלתי בתנוחת כריעה על 6, משם המשכנו לאמבטיה ולבסוף חזרתי למיטה כשאמא שלי ובעלי מחזיקים את רגליי. בשלב הזה המיילדת לקחה לי את היד, ונתנה לי לגעת בראש של בתי. זה הכניס בי כוחות עצומים לתת את כל מה שיש בי ללחיצות האחרונות, וב-13:45 בתי הבכורה יצאה לאוויר העולם. זה סיפור הלידה שלי - בלי אפידורל, בלי תפרים שבתומו יצאה תינוקת שמדהימה אותנו כל יום מחדש.