לאה (שם בדוי) תושבת הארץ, נשואה ואם לילד הרתה לפני כשנה וחצי. במהלך ההיריון הייתה נתונה לאה תחת מעקב רפואי במסגרת קופת חולים 'כללית' ו'המרכז לבריאות האישה' בבית החולים 'סורוקה'. במסגרת המעקב, נערכה גם בדיקה מקיפה שגילתה כי ללאה ערך גבוה של הורמון HCG (הורמון שלייתי שבמצבים מסוימים מהווה סכנה לעובר ועלול לגרום לסיבוך בהריון עד כדי מוות). בשל כך הופנתה לבצע בדיקות דיקור מי שפיר, אקו לב עובר, סקירת מערכות, מעקב סונוגרפי ומעקב במרפאת הריון בסיכון גבוה. לאה עברה את כל הבדיקות ונמצא כי אקו הלב של העובר תקין.
לאחר מכן בוצעו ללאה בדיקות מקיפות נוספות שיצאו תקינות, מלבד אותה בדיקה בה נמצא שוב אותו ערך גבוה של רמת הורמון HCG שגורם לירידה בתחושת תנועות העובר. כמו כן עלה הצורך גם בניטור לבבי בגין פעימות לב בעייתיות שמחייבות, במידת הצורך, אשפוז מיידי וביצוע ניתוח קיסרי להצלת העובר.
כשהגיעה לשבוע 37, פנתה לאה לבית החולים לאחר שהתלוננה על הפחתה בתחושות של תנועות העובר. לאה עברה בדיקת מוניטור וזומנה למעקב שגרתי נוסף בקופת החולים, אולם ביקשה להישאר לאשפוז בבית החולים בגין העבר ההיסטורי שלה ורמות ה-HCG הגבוהות. לדבריה, הצוות הרפואי אמר לה כי אין צורך בכך וכי תוכל לפנות לרופא המטפל לצורך מעקב.
יומיים לאחר מכן, כשהתייצבה לבדיקת המעקב בקופת החולים, לא נמצא דופק לעובר והתגלה מיעוט קיצוני במי השפיר. לאה הופנתה מיד לבית החולים סורוקה. בדיקה מקיפה העלתה שאכן העובר מת והרופאים נאלצו לבצע ניתוח לצורך הוצאת העובר. בדיקה פתלוגית של העובר והשליה העלתה כי לא נמצאו כל מומים בעובר.
"סופו הטראגי של ההיריון גרם לנו טראומה קשה, צער ותסכול"
באמצעות עורכי הדין גדעון פנר וורד נעים הגישו לאה ובעלה תביעה נגד שירותי בריאות 'כללית' לבית המשפט השלום בתל אביב בסכום של 2.5 מיליון שקל.
"הרופאים סטו מהטיפול הרפואי המקובל, ולא פעלו כפי שרופאים מיומנים ומקצועיים זהירים ואחראיים פועלים. סופו הטראגי של ההיריון גרם לנו טראומה קשה, צער ותסכול. היינו בטוחים שייוולד לנו תינוק בריא. לא התגלו שום מומים במהלך ההיריון. נגרם לנו נזק נפשי קשה מאוד", טוענים התובעים, "לרופאים לא נדלקו שום נורות אדומות, למרות שהיו נורות אזהרה. הם הפגינו אדישות. ביצוע ניתוח קיסרי בזמן הייתה מצילה את העובר".
לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של רופא מומחה למיילדות וגניקולוגיה אשר קבע, כי לו היה מבוצע 'ניטור קליני' שמטרתו לבחון את דופק העובר וכן בדיקות 'דופלר' שמטרתן לזהות סימני מצוקה של העובר ניתן היה לבצע ניתוח קיסרי עוד בטרם התפתחות הנזק הסופי שגרם למות העובר. אילו זה היה קורה, היה אפשר להוציא את העובר בריא ושלם.
לדברי הרופא המומחה, חוסר ההתייחסות של הצוות הרפואי בבית החולים לגורמי הסיכון בהריון של לאה מהווים סטייה מפרקטיקה מקובלת שמנעה טיפול בהתאם ויכולה הייתה למנוע את התוצאה המצערת בה הסתיים ההיריון.
עוד ציין המומחה, כי לא היה מקום לשחרר את לאה מבית החולים במיוחד לאחר שהתלוננה על ירידה בתנועות העובר וכי במקרה כזה אין לשחרר אישה מאשפוז לפני הלידה כשהסיבה למצב לא מוצתה עד תום.
מבית החולים 'סורוקה' נמסר בתגובה לכתב התביעה: "כתב התביעה הועבר אלינו. להערכתנו מדובר במקרה שאין בצדו רשלנות רפואית. נגיב כמקובל כחלק מההליך המשפטי. אנו משתתפים בצערה של המשפחה".