כשמדברים על "סיכונים אחרי לידה", הדבר הכי גרוע שרוב הנשים נתקלות בו הם סימני מתיחה, או לכל היותר טחורים. אבל כמו ששסיפרנו לכם בשבוע שעבר, התקופה שאחרי הלידה עלולה להציב בפני האישה סכנות של ממש. לאורך ההיריון סבלה שרה הוקינגס מאוסטרליה מגידולים על עצב הראייה. תשעה ימים אחרי שילדה את בנה הבכור היא נכנסה לניתוח מוח מסובך, שארך שבע שעות וחצי - אולם למרבה הצער, הניתוח נכשל והיא התעוררה ממנו כשהיא עיוורת לחלוטין. מאז הספיקה להקים בלוג פופולרי, במסגרתו כתבה פוסט מיוחד לסיכום השנה הראשונה כאמא - וכעיוורת.
"כשאני מביטה לאחור, די מדהים לראות את כל מה שהשגנו השנה. אחרי שעוברים תקופות מטלטלות ואינטנסיביות כאלו, יש לנו נטייה לעצור רגעים בזמן ולחשוב איפה היינו אז ואיפה אנחנו עכשיו. 'לפני שנה בתאריך הזה שכבתי בחדר הניתוח, וראיתי את הרופא מניף את הבן שלי מעל הווילון הסטרילי'', למשל, או 'היום לפני שנה השתחררנו הביתה'. אצלנו נוספו לתקופת ההורות הראשונית גם זכרונות מבעיתים, כמו הפעם הראשונה שעשו לי CT כדי לבדוק למה הפסקתי לראות, או תאריכים של בדיקות שונות שהגעתי אליהן, עדיין המומה מהלידה ומנסה להבין מה לא בסדר, ולמה אני פתאום לא רואה שום דבר.
"כמו שאמרתי, תשעת הימים הראשונים אחרי הלידה היו מושלמים. הכל צרוב לי בדיוק מושלם במוח, כל תמונה, כל מבקר שהגיע, כל מילה שנאמרה בחדר. אני זוכרת שהייתי עייפה מאוד, אבל לא רציתי לישון כדי שאוכל להביט עוד ועוד בארצ'ר - בשפתיים הקטנות והוורודות שלו, במצח הסבא המקומט שלו, בעיניים הכחולות שלו שמאז הספיקו, כך שמעתי, להפוך לחומות. בדיעבד, אני אסירת תודה על הרגעים הללו, ומודה למזלי הטוב שלא העדפתי לישון קצת במקום להביט בו.
"נכון, הייתי מאושרת אם הייתי חוזרת פתאום לראות. כנראה שזה כבר לא יקרה, ואני באמת לא יכולה לראות את צבע העיניים החדש של ארצ'ר, אבל אני יכולה להרגיש את האור שנשפך על פניו כשהוא צוחק, ולדמיין איך נראתה ההתהפכות הראשונה שלו והצעדים הראשונים שעשה ממש לא מזמן.
"למרות המתח העצום שהיה בבית בשנה הראשונה לחייו, כשניסינו להבין מה קרה לי ואם אפשר לרפא את זה, הוא גדל להיות פעוט שמח ושובב, מאושר וחייכן. למרות הקשיים שלי ושלנו כמשפחה, אנחנו גאים ומאושרים שזכינו בו".