אנחנו מנסות לשחזר את השגרה שהכרנו, אך מבינות שהיא כבר לא תחזור לעולם. אנחנו נדרשות לטפל בדבר הקטן הזה, שחיכינו לו כל כך הרבה זמן, בעוד שלא פעם אנחנו שוכחות שגם אנחנו זקוקות לטיפול ולזמן הסתגלות.
בטי גורן, מדריכת הכנה ללידה ודולה, לא מצליחה לשכוח את האמא הטרייה שפגשה בבית קפה תל אביבי. במכתב מרגש היא מזכירה לכולנו כמה חשוב לזכור את עצמנו, בתוך כל הבלגן וההתרגשות מהלידה.
מה מסתתר מאחורי החיוך שלך, יקירה?
"פגשתי אותך בבית הקפה השכונתי בבזל. נראית מיליון דולר, כאילו לא ילדת לפני שבועיים. הבטן שלך כמעט שטוחה, השמלה מקסימה ומעודכנת, הקוקו מתוח לאחור, כולך חיוכים. באת להשוויץ בבייבי החדשה והמהממת שלך.
התינוקת שלך, ילדתך הראשונה, ישנה כמו מלאכית בעגלה. הגעת עם בן זוגך, כולם מכירים אותך ובאים לברך אותך בהמון מזל טובים, נשיקות וחיבוקים.
אתם יושבים לקפה וארוחת בוקר. כולם משבחים אותך על הקוליות שלך, על איך את יוצאת מהבית כבר שבועיים אחרי הלידה לבית הקפה וכל הכבוד. הכל נראה כל כך מושלם ונפלא, כאילו לקוח מסרט הוליוודי טוב.
אבל אני הסתכלתי עלייך רגע מקרוב. ראיתי את השקיות הנפוחות מתחת לעיניים, וראיתי את הפנים המודאגות שלך כשהתינוקת עשתה סימני התעוררות. איך זה יהיה? מה יקרה אם פתאום היא תתעורר ותתחיל לבכות בבית הקפה? ראיתי את ההתפתלות בפנייך, שהלכה והתעצמה כשאנשים דרשו לדעת איך עברה הלידה.
'העיקר שעבר ונגמר', ענית בחצי חיוך. אבל אני חשבתי לעצמי - מה מסתתר מאחורי חצי החיוך הזה. אני כמובן לא יודעת מה היה שם, אבל תרשי לי לזרוק כמה ניחושים, שרלוונטיים לך ולכל כך הרבה אמהות: הכאב והאכזבה מהלידה שעברת, הקושי בתקופה הראשונית הזו לאחר הלידה ואולי היה זה הפחד שלא תדעי איך להתמודד עם הבכי של התינוקת שלך. גם את העייפות ראיתי, זו שלא מרפה ונובעת מחוסר שינה מתמשך בלילות.
משהו מתפרק, צריך לבנות אותו מחדש
אמא יקרה, כל כך רציתי לחבק אותך. לבוא אליך ולומר לך עד כמה אני מבינה את הרצון להתאוורר, להרגיש תחושה של "עסקים כרגיל" וללכת לבית הקפה השכונתי בו הייתם יושבים בכל יום שישי בבוקר. אני מרגישה כל כך חזק את הרצון שלך לחזור לשגרה בתוך תקופת המעבר לאימהות, את הרצון להרגיש שהחיים לא השתנו, שהחיים לא נגמרו, שאפשר לעשות הכל עם התינוקת.
אני רוצה להזכיר לך שאת לא חייבת להיות סופר וומן, שחייבת להוכיח לעצמה ולכל העולם איזו אמא מתפקדת היא. כל כך הרבה מאתנו, האמהות, מתקשות לקבל עזרה לאחר הלידה, למרות שהיא כל כך הכרחית. אני מקווה שתפרגני לעצמך לקבל עזרה מהאוהבים אותך.
אני גם מקווה שיש לך את המרחב להתפרק מדי פעם, ושיהיה מי שיכיל את כל זה. כי כשאנחנו הופכות אמהות, משהו בתוכנו מתפרק ונשבר וצריך להיבנות מחדש.
את נראית מדהים, התינוקת שלך מהממת, ואת אמא נפלאה. אבל אי אפשר לבטל את החוויה המסעירה והמטורפת שעברת רק לפני שבועיים, שהפכה את החיים שלך על פיהם. אנא ממך, קחי לך את כל הזמן שאת כל כך זקוקה לו בשביל להסתגל.
שלך,
בהמון אהבה, דאגה והזדהות".
בטי גורן היא דולה, מדריכת הכנה ללידה ומנחת מעגלי אמהות "קודם קול אמא"